נועמן, יום ג’ 07.03.06 , אחה”צ משקיפות: תמר א., רות א., אילנה ד. אחרי שנכשלנו בניסיוננו למצוא את הדרך לכפר הקטן הזה בשבוע שעבר,התנדבה תמר א. ללוות אותנו כמדריכה. היא כבר הייתה כאן הבוקר, אבל היות ואףפעם לא הייתה אחר הצהריים, עשתה זאת ברצון, תודה גדולה לה. בלכתנו דרךערמות הזבל ביציאה מאום טובא, התרשמנו מחיוניות הכלניות הפורחות אפילובתנאי מחיה כאלה. פתאום שמענו מטחים רמים של יריות ותושב נועמן, שהלך עםאשתו בדרכו הביתה מעבודתו בירושלים, טען שאלה אימונים של המשטרה הצבאיתוהיריות נשמעות מדי יום עד שעות הלילה. ואמנם שמענו את היריות לסירוגיןבמשך השעתיים של שהותנו שם. עובדים רבים עברו אותנו בדרכם הביתה לכפר השכןאל-חאס, הנמצא מהעבר השני של גדר ההפרדה. אחרי שעברנו את אזור המזבלהנוכחנו לראות כמה יפה ופסטוראלי הנוף, על אף המספר הרב של חסימות לאורךהדרך. הכפר עצמו, על 25 בתיו, נראה כלפי חוץ שלֵו “כאלו אין מלחמה בעולם”.ילד נוסע על אופניו, ללא כל חשש מתנועת כלי רכב, שלוש נשים מטיילות טיולערב עם ילדיהן. בקצה הכפר אנו פוגשות את הפועלים שעברו אותנו בדרכם הביתה.הם עמדו בין העצים במורד לכיוון גדר ההפרדה, במקום בו יש מעבר לאל חאסוחיכו עד שג’יפ משטרה, שעמד שם, ייסע לדרכו כך שיוכלו לעבור ולהגיע הביתהבשלום. מהמקום שעמדנו יכולנו לראות את עבודות העפר הגדולות המקדימות אתהבנייה של מעבר חדש. בינתיים הצטרפו לג’יפ המשטרה כמה מכוניות צבאיותוחיילים רבים ירדו מהן וקיבלו כנראה דיווח מהשוטרים. התקרבנו למקום עומדםשל כוחות הביטחון בעוד שהפלשתינאים מתרחקים ומתחבאים בין העצים. החייליםקראו לעברנו שניזהר כי “יש ערבים בסביבה”! קיווינו שהחיילים יחשבו שהאנשיםשראו וארבו להם, שייכים לקבוצת מטיילים שאיתנו, ואמנם החיילים עזבו ונותררק הג’יפ המשטרתי. הפועלים עדיין חיכו להסתלקותה של המשטרה וסיפרו לנושלפעמים הם צריכים לחכות עד 21:00 בערב לפני שהם יכולים לעבור הביתה ובבוקר הםיוצאים ב- 03:00 בכדי להגיע בשלום לעבודתם בהר חומה מרחק של 30 דקות הליכה. גםמהעבר השני באל חאס יכולנו לזהות קבוצה של אנשים המחכים לאפשרות דווקאלעבור לצד זה.החשיכה ירדה וחזרנו בהליכה למכוניתנו שחנתה באום טובא. איש על חמור עבראותנו וסיפר שעבר אחרי שהג’יפ עזב. פגשנו עוד עובדים בדרכם הביתה (הפעם עםפנסים בידיהם). למזלם הם כבר לא יצטרכו לחכות לעזיבת המשטרה.