נועמן, יום ג’ 30.05.06, בוקר משקיפות: יהודית א., תמר א. (מדווחת) השער החדששבועיים לא היינו בנועמן, ומאז היו הרבה צרות ושינוים. צינור המים התפוצץ שוב, ולבסוף החליף אותו הקבלן שבונה את המחסום בצינור טוב יותר שבינתיים מחזיק מעמד. אך במהלך העבודות הוא ניתק גם את החשמל שבא אף הוא מאל ח’אס, ולקח זמן לתקן זאת. אולם, הצרה העיקרית והקבועה היא חסימתו ההולכת ומשתכללת של הכפר. כאשר הגענו לכניסה לנועמן מכיוון ירושלים הייתה זרוע הברזל הצהובה שהתקינו לפני שבועות אחדים סגורה ונעולה בשרשרת עם מנעול שהמפתח שלו, סביר להניח, בידי הג’יפים של מג”ב שעוברים דרך הכפר על פי רצונם. הולך רגל שרוצה לעבור את החסימה צריך או להתכופף או לטפס מסביב. יש להזכיר שאחדים מתושבי נועמן הינם בעלי תעודות כחולות ותיאורטית רשאים להיכנס לירושלים.ביציאה השנייה של הכפר, לכיוון אל ח’אס והגדה, שיכללו את גדר הביטחון עם מצלמות והשלימו את גדר התיל הארעית ששמו במעבר בשער שצידו האחד היה פתוח כאשר הגענו. הפתח הזה רחב מספיק לרכב פרטי ואף לבולדוזר. לפני השער שמו מבנה אפור סגור ומסוגר עם חלונות אטומים שיעדו אינו ברור לנו וגם לא למג”בניק איתו דיברנו. בצד השני של השער עומד טנק שמשמש כעמדת המג”בניקים המוצבים במקום, לפניו יריעה כמחסה מהשמש. המג”בניקים טוענים שהם נמצאים כאן באופן קבוע, 24 שעות ביממה, ושהשער תמיד פתוח. י’, לאומת זאת, סיפר לנו שבלילה סוגרים את השער. כאשר אנחנו נמצאות, התלמידים והתלמידות עוברים ללא בעיה וללא בדיקה לאל ח’אס, אך אחדים מהם מביטים על המג”בניקים בחשש ובפחד. התושבים מספרים על עיקובים והצקות כאשר אין עין משקיפה.עבודות הבנייה למען המחסום החדש מתחדשות ב-07:15 בדיוק. הן מתקדמות במהירות, היכן שפעם הייתה גבעה כבר נוצר שביל רחב שמוביל מכביש היציאה אל אתר המחסום.המשכנו לשיח’ סעיד (ראה דו”ח נפרד).