בית לחם וסביבתה , יום ד’ אחה”צ, 05.07.06 משקיפות: מיה ב-ה., עידית ש., דניאלה ג. (מדווחת). 15:00 – מחסום המנהרות: הבדיקות הן של רכבים ציבוריים פלשתינים בלבד, ובכיוון ירושלים, כמובן.אל נשאש: מי שהיה אמור לפגוש אותנו כדי שנוכל להעביר את הנדרש ממנו לטיפול צוות מנועי משטרה לא נמצא (הוא מצלצל שיגיע לתחנת הדלק עציון). במקום עשרות מוניות וטרנזיטים מובטלים. כמה אנשים מבקשים את עזרתנו במידע לגבי דו”חות משטרה ולאחד אנחנו משאירות טופס של מנועי שב”כ. מת”ק עציון: החניה די מלאה, הסככה כמעט ריקה וליד הקרוסלה הדוחק הרגיל. שוב עניין המספרים. השעה כמעט ארבע ואנשים עדיין ממתינים, אולי יוכלו להיכנס לחלונות כדי להשיג כרטיס מגנטי. ושוב שאלת ה-64 אלף דולר – יחלקו עוד מספרים היום או לא. החיילים בעמדת הש”ג ועל הגג טוענים שאין מצב – בפנים עמוס, השעה מאוחרת. למזלנו, הפלשתינאים כבר מתורגלים והם אינם סומכים לא על דברי החיילים ולא עלינו כמביאות אותם. ליתר בטחון אנחנו שולחות SMS לאייל לשאול אם יהיו עוד מספרים היום. שמא משום כך, ושמא ללא קשר, כעבור כ-10 דקות יוצא קצין ואלה שלא התייאשו והמתינו, כאילו זכו במפעל הפיס, למעט צעיר שאפילו לא ניתנת לו הזכות לבקש כרטיס מגנטי כי הוא עדיין לא בן 32. מנוע שב”כ שמניעתו הוסרה מחכה מזה שעתיים. המסמכים שלו בפנים ואין יודע מה יעלה בגורלו. למנוע אחר אנחנו מסייעות במילוי הטופס תוך קבלת הנחיות מצוות מנועי שב”כ שפועלו לא תסולא בפז. צעיר שהוזמן לאחד הקפטנים של השב”כ מקבל, כרגיל, זימון נוסף לאחר שעות רבות של המתנה מיותרת. מדי פעם נשמעות ברמקול שריקות מחרישות אוזניים. מחסום בית לחם: השעה קרוב לחמש ולעינינו מתגלה מחזה שלא ראינו שם אף פעם בשעות אחר הצהרים. מספרם של הממתינים לעבור חזרה לבית לחם מגיע לכדי יותר ממאה, התור משתרך כמעט עד לכביש ואנשים ממשיכים להגיע. אנחנו מפלסות דרכנו פנימה בעידוד הפלשתינים ומשתוממות לגלות שלמרות שהאולם מלא לגמרי רק עמדת בדיקה אחת פעילה וגם שם לא משחררים אנשים בקצב מתקבל על הדעת. טלפון לרוני מהמשטרה, הוא מגיע מיד, תוך שניות מאייש שלוש עמדות בדיקה נוספות ותוך דקות ספורות התורים מתקצרים ומהר מאד נעלמים. רוני מודה לנו על הסבת תשומת לבו למצב (ולנו לא ברור למה היה צריך אותנו כי הרי יש חייל מעל, יש חייל/ת בעמדת הבדיקה, יש מצלמות ולא יתכן שהמון שכזה נעלם מעיניהם), ומסביר שבדרך חזרה לשטחים בודקים רק כרטיס מגנטי, שכן לדבריו, “אם לאיש אין אישור, נחזיר אותו לירושלים?”