אבו-דיס, סוואחרה, יום שלישי, אחה”צ, 2.11.04 משקיפות: ג’וליה ו., חנה ג., רינה ה., רחל ו.(מדווחת) אבו-דיס בערך ב-1:45 ממש עם צאתנו לאבו-דיס קבלנו קריאה מן המשקיפים של הארגון האקומני המודיעים כי אנשים אינם מורשים לעבור אל תוך ירושלים מן העבר השני של החומה. כשהגענו לשער הפישפש נדהמנו לגלות סלילי תיל במרחק 2 מטר מהחומה ועוד חוטי תיל לאורך עד קצה החומה וברחוב המוביל אליה. כל דרכי המעבר המאולתרים – הטיפוס או הקפיצה – אינם אפשריים מעתה. נאמר לנ כי חוטי התיל הונחו שם ביום הקודם. המבקשים לעבור לצד השני צריכים לעשות זאת דרך המנזר.שני מג”בניקים בשער המנזר ושנים אחרים שומרים במרחק רב משם על יד שער נוסף המאפשר לעבור אל אבו-דיס וממנה. כפי הנראה, לפני 10:00 בבוקר הורשו אנשים מירושלים ללכת לבית הספר, לעבודה וכו’ באבו-דיס אבל כשרצו לחזור לא יכלו לעשות זאת ונאמר להם ללכת דרך אז-זעים.. כבר נעשה מאוחר ואנשים רצו להגיע הביתה. נסינו נואשות להתקשר עם מישהו מהצבא או ממשמר הגבול אבל כל מה שהשגנו הם צלילי “תפוס” או אין תשובה. תחושה של חוסר אונים גמור. המלון עלינו אל המלון וגלינו שכל מסורבי המעבר במנזר לקחו מוניות לצד השני של העיר והם עוברים דרך המלון. זה לוקח זמן, כסף ומאמץ אבל הם מצאו דרך. ליד המלון חופרים תעלה עמוקה ורק אלוהים יודע לשם מה. סוואחרה הגענו לסווחארה די מאוחר משום שהתעכבנו כל כך הרבה באבו-דיס. התנועה מירושלים לכיוון דרום זורמת במהירות ובדיקות מעטות ואקראיות. התנועה מן העבר השני נבדקה ביתר תשומת לב והתור זז לאט מאד. מכוניות פרטיות (שלא כמו רכב מסחרי ומוניות) נעצרו וניירותיהם נבדקו. כמה הולכי רכב מעוכבים אבל המג”בניקים שמרו על קשר טלפוני כל זמן שהותנו במקום והמעוכבים שוחררו במהירות יחסית.