קלנדיה, 2.11.04 אחה”צמשקיפות: איריס ב., איה ק., אילנה ה., נורה א. (מדווחת). בעקבות הדו”ח מאתמול על האירועים המזוויעים במחסום קלנדיה, אנו יוצאות לדרך עם פרפרים בבטן, ולא לפני שביקשנו מראש מת”ק בית אל לשלוח קצין גבוה לשטח, כדי שישליט סדר וימנע מעשי אלימות חוזרים כלפי הפלסטינים.אבל כשאנו מגיעות ב-15:30, מתברר מיד שהיום נתמודד “רק” עם השגרה האיומה של מעבר הפלסטינים במכלאה ויחס משפיל, או אדיש במקרה הטוב, מצד החיילים. במחסום הדרומי הולכי הרגל לכיוון צפון עוברים ללא בדיקה. בחלק הצפוני התנועה עדיין דלילה, לפי שעה. במקרים של משפחות עם ילדים העוברות במסלול ה”הומניטרי”, הגברים מוחזרים אחורה בדרישה לעבור במסלול הרגיל הכולל גלאי מתכות. כל הגברים מסרבים לקבל עובדה זו, ורק אחד מצליח לשכנע את מפקד המחסום א., מהמשטרה הצבאית, להפעיל שיקול דעת ולתת לו לעבור עם אשתו וילדיו. ע., מפקד מההנדסה הקרבית, לעומת זאת, אינו מוכן להפעיל שום שיקול דעת ונוהג בצורה מזלזלת כלפי כל טענה שפלסטיני משמיע. יש לציין שלא קיים שום שילוט בתחילת המסלול המנחה את העוברים לאיזה מסלול לגשת! טענת החיילים: “הם (הפלסטינים) יודעים!” הערה נוספת: ברוב המקרים החיילות עולות ברשע המופגן שלהן על עמיתיהן החיילים.סוחר ממזרח ירושלים, בעל ת.ז. כחולה, מספר לנו שהתייאש לנסות להעביר את הסחורה שלו במכונית לרמללה: אסור לו להעביר אותה בקלנדיה, הוא אמור לנסוע לבתניה ושם להעביר את הסחורה מג-אל-גב לרכב אחר. הוא טוען שלא כדאי לו לבזבז כ”כ הרבה זמן. השיטה שלו היא כעת לשכור את שירותיו של סבל שמעביר את הסחורה בעגלה מדרום לצפון – שם מחכה לו הקונה מרמללה, שלאחר קבלת המטען ניגש אל גדר המעבר צפונה ומבעדה מעביר את הכסף למוכר, כפי שראינו במו עינינו.שני מעוכבים בעלי ת.ז. כחולה, שנתפסו ב-14:15 כשהם מנסים לעקוף את המחסום דרך המחצבה, מחכים שתעודותיהם יוחזרו להם. המפקד ע. לא מוכן למסור לנו שום מידע על המקרה. אנו מפעילות את נציג המת”ק אמיל (חדש) כמתווך. מתברר שהתעודות נמצאות בכיסו של קצין כלשהו שמסייר בג’יפ. כיוון שחלפו כמעט 3 שעות של המתנה, אנו מתעקשות, שיש להתקשר לקצין ההוא. “הוא בסיור, הוא יגיע, יש לו דברים חשובים יותר לעשות…”, ועוד – דבריו של ע.רק אחרי שאנו מפעילות את שאדי ,שנמצא בא-רם, התעודות מגיעות למחסום והשניים משתחררים בשעה 17:20.עם רדת החשיכה, המחסום מתרוקן לחלוטין. אנשים ממהרים הביתה לאכול. רק 3 בחורים מיריחו, שמגיעים בסביבות 17:00, מחכים מאחורי הגדר שבדרך נס, בכ”ז זאת יתנו להם לעבור דרומה. הם היו ברמאללה בבית חולים וביקרו שם את אמו של אחד מהם, שעברה ניתוח לב פתוח. אנו מתקשרות למוקד ההומניטרי ולשאדי – בשני המקרים אין נכונות להתערב לטובת הבחורים הללו: אין להם אישור מבית החולים המוכיח שאכן היו שם.אנו עוזבות ב-18:30. במהלך המשמרת מספרים לנו אנשים רבים על האירועים המחרידים אתמול. כל העדויות תואמות. לעומת זאת, גרסת החיילים ששוחחנו עמם היא, ששלושה פלסטינים תקפו חייל, והוא, מתוך הגנה עצמית, נאלץ להכותם, לעוצרם ולירות באוויר. זו גם הגרסה הרשמית שנמסרה למפקדה בבית-אל, כפי ששמענו. אלא מה!בכיכר הדרומית אנו שומעות סיפורים נוספים על מעלליה של הפלוגה ההיא שלאחרונה מתנכלת לפלסטינים, מכה נהגים, שורפת דוכנים ועוד.