אבו-דיס, סוואחרה, יום רביעי, 19.1.05, אחה”צ משקיפות: נעה ר’, יעל ר’, איילת פ’, תרצה פ’ (מדווחת) 15:30–17:40 המנזר 15:30 שער המנזר פתוח, התנועה דלילה. שתי מוניות ורכב פרטי ממתינים מאחורי חסימת העפר. לא נראים חיילים. 16:05 הקונטיינר חילוף משמרות. תנועת דלילה של כלי רכב והולכי רגל. מעוכב אחד יושב בסככה, שני כלי רכב מעוכבים. ר’ המפקד, ח’ מהמת”ק, 2 כלבניות נחות. גשם. ניגשנו לנהגים המעוכבים. הטרנזיט: נבדק על ידי הכלב וכבר שעתיים וחצי ממתין להשבת התעודות. המונית: ממתינה שעה. פנינו לכיוון החיילים. ח’ מהמת”ק מסמן לנו להתקרב ולהיכנס לעמדת החיילים במחסום. ר’ מזדעק למראנו, אך ח’ מודה שהוא שהזמין אותנו. מה עם התעודות? שאלנו. “זה בבדיקה”, עונה ח’.הם כבר הרבה זמן פה.”איך את יודעת? הרגע באת!” אומר ר’.דיברנו איתם. “אם הוא היה אומר לך שהוא מצא מיליון דולר, היית מאמינה?”אז ממתי הם פה?ח’ עונה: “לא יודע”.טלפון למ”פ א. והוא מבטיח לבדוק. 16:20 מונית נוספת נשלחת לעיכוב ומשוחררת כעבור דקות אחדות.16:32 המונית שעוכבה כשעה וחצי משוחררת, וגם המעוכב מהסככה. הכלבניות עוזבות. הטרנזיט עדיין ממתין.16:45 טרקטור שאליו מחובר נגרר ובו כבשים מגיע דרך הכביש האסור. ר’ מזנק מעל הגדר וניגש אליו. הנהג פותח את הדלת אך ר’ טורק וסוגר אותה ומסמן לו לחזור לאחור. מהדלת בצד השני יורד גבר מבוגר, מנסה לדבר איתו. ר’ מסתובב נחרץ וחוזר למחסום, והגבר אחריו, אך הוא נעצר וממתין על הכביש. ניגשנו לר’. מה איתם? שאלנו על הטרנזיט שוב. “הם בסדר, מה איתך?”הגבר מהטרקטור ניגש לדבר עם איש המת”ק, והטרקטור מורשה לעבור. בינתיים עוברים במחסום אוטובוסים ובהם ילדים, ועליהם הכתובות “אהבת ישראל”, “ירושלים של זהב” ו”ירושלים של זהב טורז”.16:55 נעמדנו ליד גדר ההפרדה במחסום, בין המסלולים. רכב מכובד נעצר. הנהג מזדהה כסגן שר האוצר הפלסטיני. הוא מורשה לעבור, בעוד החיילים מגחכים על תוארו.לפתע ר’ פונה אלינו. “מה, אני הצגה?” הוא שואל, “זה הצגה פה?” ודורש שנתרחק אל עבר המכולת, “אני יודע את הנהלים”. סירבנו להתפנות וביקשנו לדעת גם מהם הנהלים. לאחר ויכוח קצר אמר ר’: “אתן אזרחיות ישראל? אתן נשמעות להוראות של שוטר? אז תנו לי תעודות זהות”. אמרנו שהתעודות באוטו והתרחקנו. “אני מחכה לתעודות”, הוא לא מרפה, והולך אחרינו לאוטו. מסרנו שלוש תעודות. כעבור 5 דקות מתקשר אלינו ב.ובפיו הסברים. ר’ הוא לוחם ותיק וזה מפריע שאנחנו יושבות לו על הווריד. צריך לעשות הכול בנינוחות. חבל.הטרנזיט, הוא אומר, מעוכב בהוראת השב”כ ולא קשור אליהם. ואנחנו, בהתאם לסיכום עם הארגון שלנו ועם ארגונים אחרים, אמורות לעמוד בשלושה מקומות: ליד המכולת, למטה אחרי המחסום, היכן שנגמרת גדר הבטון, ועל הגבעה, במישור אספלט מתחת למגדל השמירה. אי אפשר לראות מהמקומות האלה כלום. “זה לא התפקיד שלכן להקשיב לשיחות של הלוחמים עם הפלסטינים”.בעוד השיחה מתנהלת, מוחזרות התעודות.17:15 הנהג של הטרנזיט נקרא לדבר עם מישהו בטלפון, התעודות מוחזרות לו והוא משוחרר. עוד טרקטור מגיע מהכביש האסור. הפעם ר’ מחכה שיעבור את מחסום הברזל ומסמן לו להתקרב אליו. הנהג יורד ומתבשר שעליו לחזור בחזרה. הוא מנסה לדבר, אך ר’ נצמד אליו באיום, כתף אל כתף. כשהאיש ממשיך לדבר, הוא דורש ממנו תעודת זהות ושולח אותו לסככת המעוכבים, לא מתיר לו אפילו לדומם את מנוע הטרקטור. האיש קורא לאחיינו שבא איתו לגשת לטרקטור. 17:20 טנדר נשלח לעיכוב, לא מאושר לו לעבור לכיוון אבו דיס.17:40 החושך יורד. נהג הטרקטור ונהג הטנדר עדיין מעוכבים. גם הטנדר עוד חונה. בשלב הזה, ובעיקר מהשיחה עם א. עלה חשש שנוכחותנו עלולה רק להגביר את מוטיבציית העיכוב של ר’ ואת הרצון להוכיח את כוחו. עזבנו.