כולל שיח’ סעד
שייח’ סעד, אבו-דיס,יום שישי 25.08.06 בוקר משקיפות ומדווחות: מיכל ז., ריטה מ.אורח: עיתונאי צרפתי 12:30 – 9:00 מת”ק מעלה אדומים המשרד ההומניטארי אינו מספק כל פתרון למצב האבסורדי של תושב ג’בל מכאבר בעל תעודה כתומה. שייח’ סעד אנחנו מבררות מה הפקודות. נאמר לנו שרק בעלי תעודות כחולות ואישורים יכולים לעבור. אף אדם מבוגר תושב השטחים אינו רשאי לעבור להתפלל בירושלים, למרות שאנחנו מזכירות לחיילים שבימי שישי נהוג היה להתגמש.”הם כולם הולכים לבית חולים” מציין חייל בציניות. “אם אתן למישהו מהם לעבור, כולם ירצו לעבור.”כ- 50 איש ממתינים, רובם מבוגרים. פתאום ב- 10:15, החיילים קיבלו כנראה פקודות חדשות כיון שהמבוגרים בעלי תעודות פלסטיניות מורשים לעבור – אבל רק אלה הגרים בשייח’ סעד. הפלסטינים יודעים שאם ימתינו מספיק, יש סיכוי לשינוי בפקודות, או החלפת משמרת.אנחנו מתערבות במקרה אחד – אדם שאביו מאושפז בבית החולים אלמקאסד ואמור להשתחרר היום. הבן צריך לאסוף אותו מבית החולים כיון שאביו לקה בהקף לב ונמצא בכסא גלגלים. אנחנו מנסות לדבר אל לבו של המפקד במקום (א. המ”פ לא נמצא היום) אך ללא הועיל.הבן תושב ג’בל מכאבר אבל יש לו תעודה כתומה. הוא פנה לבית משפט יחד עם כמה מבני משפחתו כדי לקבל אישור להתגורר בביתו, ויש לציין שאת המיסים הם משלמים לעירייה. בית המשפט הוציא צו זמני לפיו אין לגרש אותו ואת שאר בני משפחתו מישראל, אם במקרה התעודות שלהם נבדקות ברחוב. את המסמך הזה הוא ניילן בתשומת לב וכך גם את רשימת 35 העותרים ומספרי תעודות הזהות שלהם, וזה מאפשר לו לנסוע אפילו לתל אביב אם הוא רוצה. האבסורד הוא שמסמך זה אינו מאפשר לו להיכנס מחדש לתוך ישראל ברגע שהוא עבר לשטחים! לפחות זה מה שהמג”בניקים טוענים. הבן הלך לבית אביו בשייח’ סעד כדי להכין את הבית לקראת שובו של אביו מבית החולים, ועכשיו לא מאפשרים לו לחזור לג’בל מכאבר כיון שאין לו אישור אלא רק מסמך מבית המשפט.אנחנו מתקשרות למת”ק – למשרד ההומניטארי – ומשוחחות ארוכות עם גלעד, משעה 9:30 בבוקר אין ספור טלפונים, וכל הזמן מקבלות את התושבה “אנחנו עובדים על זה”, עד השעה 13:00 אז אנחנו מוותרות. בינתיים הבן שלח קרוב משפחה אחר לאסוף את אביו, כך שזה היה יותר שאלה עקרונית עבורנו מאשר עניין בוער.סוואחרה רק בעלי תעודות כחולות, או אישורי עבודה, או אישורים הומניטארים, מורשים לעבור היום. מראים לנו את מקום פגיעת הכדור לפני מספר שבועות, כשאדם מחופש לאישה תקף את העמדה וירה על הזכוכית המשוריינת של הבודקה. מראים לנו שוב את הבית שבו התגורר התוקף ומספרים את הסיפור – כל אלה כבר דווחו בעבר.אנחנו רואות סלילים של חוטי תיל לאורך השביל המוביל לבודקה, בצד של סוואחרה. אבו-דיס אף פלסטיני אינו מנסה לעבור כאן. הם כנראה יודעים שזה מקרה אבוד.לא מרשים לנו לעבור בין בלוקי הבטון שליד המנזר. ככל הנראה יש כאן צוות חדש שלא יודע שנהגנו לעבור כל שבוע. אנחנו מתקשרות לש. המ”פ, אבל כשהוא סוף סוף מתקשר בחזרה כבר עזבנו את המקום. הוא מבטיח לדאוג שהחיילים במעבר ייאפשרו לנו לעבור ומזמין אותנו להתקשר אליו בשבוע הבא וליידע אותו שאנחנו מגיעות.אנחנו הולכות ונוסעות בכביש הביטחון לאורך הקיר המקושט – עדיין אין כל סימן המעיד שזה אסור. עד שאנחנו נאלצות לעצור במקום שבו יש עדיין פרצה גדולה בקיר. אומרים לנו שרק מי שמופיע ברשימת העותרים לבית המשפט מושרים לעבור.
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-