כפר ג'מאל, המתנשא לגובה של 200 מטר מעל פני הים, נמצא כ -14 ק"מ דרומית לטול כרם וכ -17 ק"מ מהים התיכון. המשפחות החיות בו מאז אמצע המאה השמונה עשרה מונות כיום כ-3,000 איש ואישה. 

הכפר איבד אלפי דונמים מאדמותיו הצפוניות והמערביות עקב בניית מכשול ההפרדה, שהותירה אותן מאחורי מכשול ההפרדה. לאחר החלטת בג"צ ב-2011, הוזז מכשול ההפרדה מערבה והוחזרו שטחים חקלאיים רבים. הכפר שקט, היחסים עם ההתנחלות הקרובה, סלעית, טובים, ורבים מתושבי הכפר עובדים במפעלי התעשייה באזור ההתנחלות. החקלאים עוברים בשער הקרוב להתנחלות כדי לעבד את אדמותיהם ללא הפרעה.

אולם יש הצקות ואי סדרים רבים במעבר חקלאי הכפר בשערים החקלאיים האחרים: השערים אינם נפתחים לפי צורכי החקלאים ולזמן קצר בלבד; המינהל האזרחי מונע בדרך כלל כל גידול מלבד זיתים בחלקות; אוסרים על הכנסת טרקטור וציוד חקלאי; מעניקים אישור רק לאדם אחד מהמשפחה, ומדי פעם לוקחים את האישורים ומעכבים שרירותית את חידושם;  התירוץ הרווח - "סיבות ביטחוניות".

איך מתפרנסים אנשי הכפר? בעלי אישורי עבודה בישראל נוסעים בשלוש לפנות בוקר למעבר איל ליד קלקיליה כדי להספיק להגיע בזמן לעבודתם באזור התעשייה של סלעית הסמוך אליהם ובמקומות אחרים. בעלי חלקות ירק שיש להם אישור מורשים להגיע יום-יום לחלקותיהם מעבר לגדר ההפרדה דרך מחסום פלאמיה המרוחק.

חשוב לציין, שבחלקות שהוחזרו לכפר השתפרו להפליא העיבוד, ההשקיה והגיוון החקלאי - ובמקום עצי הזית המוזנחים שאפשר היה להגיע אליהם רק באמצעות היתרי מעבר דרך שערים חקלאיים סגורים לרוב - היום החקלאות פורחת בחלקות אלה.

(עודכן - ינואר 2021)

מחסום חקלאי בסמוך לעיירה הפלסטינית פרעון, השוכנת כארבעה קילומטרים דרומית לטולכרם ליד הקו הירוק. חיים בה כ-5,000 איש (2018). 2,000 איש עברו לחיות בחו"ל ובתיהם נשארו ריקים. כאשר נבנה מחסום ההפרדה בתחילת שנות האלפיים הופרדו כ-4,000 דונם בבעלות הכפר מן החקלאים בעלי הקרקע. ב-2009, בעקבות עתירה של התושבים, הורה בג"ץ לשנות את תוואי הגדר. במאי 2011 החלו העבודות, וב-2013 הסתיימו . בעקבות הזזת הגדר 1,400 דונם נמצאים בתוך אזור הכפר, ול-2,600 דונם הנמצאים במרחב התפר מעבר לגדר ההפרדה, מגיעים התושבים רק דרך מחסום פרעון 708.

חברותינו עומדות בקשר עם חקלאי הכפר מאז תחילת שנות האלפיים - בביקורים, בתיעוד ובסיוע ביורוקרטי. במשך השנים השתנתה תדירות הפתיחה של המחסום מפעם לפעם: לעתים הוא נפתח 3 פעמים בשבוע,  לעתים פעמיים, ולעתים נסגר לחלוטין לתקופה מסוימת ללא הסבר. בנוסף - לרוב נפתח המחסום רק פעמיים ביום והדבר מקשה תמיד על העיבוד, כי החקלאים אינם מסוגלים להישאר בשדות כל היום. לאורך כל השנים נרשמו איחורים רבים בזמני פתיחת המחסום והחקלאים נאלצו לפעמים להמתין שעות עד שיכלו לצאת לעבודה בחלקותיהם.

בעיה קשה כיום היא מספר ההיתרים המצומצם שמאשר המינהל האזרחי למעבר לעיבוד האדמה. לרבים מבעלי הקרקע יש בעיות עם אדמות שאינן רשומות בטאבו על שמם אלא על שם אב שנפטר. הרישום בטאבו בקלקיליה מאוד יקר אם לאב היו מספר בנים ובנות להם שייכת האדמה לאחר מותו.  אין להם כסף להעביר את אדמתו של אביהם על שמם. לפני החומות, הגדרות החסימות והשערים שאינם נפתחים, הם  חילקו ביניהם את החלקה שירשו ולא היו להם בעיות בעיבודה.  היום הכל מסובך. חלקות שאינן מעובדות כמה שנים עלולות להפוך לאדמות מדינה ולעבור לרשות המתנחלים תושבי מרחב התפר.

עזון