קלנדיה, יום שני 28.05.07 בוקר משקיפות ומדווחות: רוני פ., רותי ר. 07.00 מחנה ענאתא תלמידים רבים מתגודדים בתחנת האוטובוס ובדרך אליה. אין כמעט עוברים ושבים במחסום. טור המכוניות עובר בלי שנוצר פקק גדול. בשני צידי הכביש עומדים לפחות 4-5 מג”בניקים וכ-8 שומרי ביטחון אשר מסתכלים בנו בעיניים מלאות תיעוב.2 מעוכבים, בחור צעיר ואישה כנראה עוזרת בית, משתחררים אחרי שחתמו על הדוח אותו מלא המפקד. 07.30 א-רם המחסום ריק לחלוטין ולכן לא עצרנו שם.07.45 – 10.00 קלנדיה נשארנו הרבה זמן למרות שלא היו אירועים “חריגים” שחייבו זאת. כל רגע במקום הזה מלא בכל הרוע של הכיבוש: אלימות, כוחנות, חסר התחשבות, שרירותיות, התחסדות, שלומיאליות, חסר הבנה מינימאלי למתרחש, ומה לא. מיד כשהגענו שמענו צרחות נוראות של החיילות בתוך המחסום: “סטאנה, סטאנה, תזוזו, אל תכנסי אני אומרת לך, תיכנס, תעצור, תזוז”. טון של גננת צרחנית לילדי גן. המעברים סגורים כי התור בשרוולים לא זז. שני אשנבים פתוחים. מודיעים ברמקול שנפתח אשנב שלישי, אנשים רצים לשם. האשנב לא נפתח. חוזרים למקומם הקודם אחרי שהפסידו את התור. אחרי כמה דקות שוב הודעה שאשנב נוסף נפתח, וחוזר חלילה. אישה זקנה, קבוצת ילדים חולי לויקמיה, כולם עומדים ומחכים. בקושי רב הבאנו לכך שנתנו להם להיכנס. דברנו עם דודו “כן הוא יבדוק ויטפל”, ניסינו להסביר לקצין ולעוד קצין את הנזק בהתייחסות כזו לאנשים, אז ניסינו.אלימות גם בין הילדים שחוזרים מבית הספר. ביציאה בתור המכוניות לכיוון ירושלים עומד בעל מכונית ממזרח ירושלים שרכבו נבדק על ידי כלב והכלב חש משהו, האיש עוכב, הרכב נבדק שנית ע”י חיילת עם כפפות, לא נמצא דבר. הוחלט להביא כלב נוסף כדי לבדוק את הכלב הקודם. המפקד והחיילים דואגים להרחיק אותנו, להסביר לנו, גם נהגת האמר שהייתה בסיור מקרי במקום הסבירה לנו, גם שומרי הביטחון העיפו בנו מבטים מזלזלים. ניסינו לעזור לנהג ללא תוצאה. נתנו לו את מספר הטלפון שלנו. סתם יום רגיל של שגרה מחליאה במעבר.