מעבר הזיתים, יום שישי 21.09.07 בוקרמשקיפות ומדווחות: לאה א., וברברה ש. יום שישי שני של רמדאן, ערב יום כיפור. כבר בדרכנו, על קו התפר, חשנו שדברים גרועים יותר מבשבוע שעבר: כשרצינו לפנות ימינה מכביש מספר 1 לקראת האמריקן קולוני, נוכחנו שקיימת חסימה, ורק כל כמה רגעים השוטר מסיר אותה למעבר של כמה רכבים.מעבר הזיתים על יד מעבר הזיתים, אליו הגענו דרך אל-עזרייה ב-9:25, ראינו כבר מרחוק המון של כמה מאות אנשים. לפני שבוע אנשים נעצרו על ידי גדר מתכת שהוצבה הרבה לפני המחסום. הפעם החסימה מוקמה אפילו רחוק יותר מהמחסום עצמו. בשבוע שעבר, למרות שהפלסטינים הוטעו להאמין שמגיל 45 ומעלה יורשו לעבור, כאשר במציאות גיל המינימום היה 60 (ואחר כך הורד ל-50), האווירה הכללית נותרה רגועה וחברותית יחסית. היום המצב לא כך: אנשים רבים נסערים כאשר, מבינים שנפש חיה לא תעבור היום במחסום (למעט צוות רפואי ובעלי תעודות זהות כחולות – אלו הפקודות של היום), וכי הם בזבזו את זמן, כספם, ומרצם, רק ללמוד שישראל החליטה עבורם שביום כיפור הם צריכים להתנסות בהתרוממות רוחנית במחסום במקום באל-עקצה. אלו, למדנו מחיילי מג”ב, שלרוב אינם תקשורתיים מדי, הן הפקודות של שר הבטחון מאתמול. יותר ויותר אנשים מתאספים על יד החסימה, רבים מהם מתלוננים במרירות על כך שאבו מאזן ואולמרט כביכול הכריזו רק אתמול בטלוויזיה שלא הולכות להיות מגבלות כלשהן על אלו שמבקשים להגיע לתפילה במסגד בירושלים. רבים קמו מוקדם ובאו מרחוק להגיע לירושלים בזמן, והנה הם, עדיין מחכים בחום בזמן ששתייה ואכילה אסורים. עד לשעה שבה הגענו חלק כבר נכחו במקום ארבע שעות או יותר. אדם זקן מתעלף במקום ומובל באמבולנס שהזמין מג”ב. כמה פעמים מכריזים החיילים במגה-פון שאף אחד לא יעבור, ושכולם ילכו הבייתה, אך אנשים לא רוצים להאמין. בשלב מסוים משהו מתחיל לצפור מתוך אחד מ-3 הג’יפים לגרום לאנשים ללכת, אך זה לא משפיע. יש כל כך הרבה אנשים שקשה לעקוב אחרי הפרטים וההתרחשויות. מספר פעמים יש תנועה פתאומית, אנשים מתרחקים במהירות מהמחסום מתוך חשש לשימוש בגז מדמיע ורימוני הלם, אך הדבר לא קורה. מתח רב באוויר, אך באופן מפתיע אין הסלמה. אשה הרה פונה אלינו לעזרה: היא בחודש השביעי להריון, ומראה מסמכים שמעידים על לחץ דם וסוכר גבוה. בקשתה להגיע לאל-מוקסד. אנחנו פונות לחיילים, אחד אחרי השני, אך הם מסרבים לעסוק בנושא, ואומרים לנו לפנות לדובר צה”ל. תודה לאל שזה לא מצב של חיים או מוות – פשוט לא היה אף אחד שניתן היה לדבר אתו. באופן כללי, הגישה של מג”ב כלפי הפלסטינים מתנשאת ולא נעימה. מספר אנשים פונים אלנו, מראים לנו את אישורי מעבר שעליהם חותמת שמציינת שהם תקפים גם בזמן סגר, אך היום גם הם תקועים, כמו כולם. כל הניסיונות שלנו לפנות לקצינים או למוקד לא מסייעים. פלסטיני עובד האו”ם, אשר כועס מאד על אי האפשרות לעבור, טוען שיש במחסום מדיניות מפלה שלפיה נוצרים מורשים לעבור ורק מוסלמים נשלחים אחורה, בכדי לסכסך בין פלסטינים, אך אנו לא מוצאות עדויות לטענה זאת. 11:45 עזבנו לאחר שנשארו מעטים.