אחרי מהומת הבוקר שקט זמני במחסום תרקומיא

אזור מעבר הסחורות מהצד הישראלי עמוס משאיות ומכוניות פרטיות והומה אדם ופעילות.

ביקור בשעה יוצאת דופן: 11 לפני הצהריים. כשהגענו, לאחר שאלפי פועלים סיימו לעבור לעבודה בישראל, הצד הפלסטיני כצפוי כמעט ריק מאדם. מכוניות רבות חונות במגרש החניה והפסולת מפוזרת בכל פינה. היה עובד שאסף פסולת לעגלת סופר.

לפנות בוקר בעלי דוכנים רבים פותחים אותם לפני פתיחת המחסום ובשבע וחצי הם מקפלים אותם ושבים לפתוח בשלוש אחה”צ כאשר חוזרים הפועלים מיום העבודה בישראל. בכל זאת דוכן אחד פתוח, ומשרת את העוברים המאחרים בצד הפלסטיני של המחסום.

אנשים בודדים נמצאים בסביבה. חלקם מנועי שב”כ, אחד מהם מנוע משטרה. מסרתי את הפרטים של צוות סילביה. אולי תוכל לסייע. הם סיפרו שבבוקר היה לחץ גדול כמו בכל יום ראשון, שבו עוברים אלפי אנשים בתוך שלוש ארבע שעות. כן סיפרו שאדם אחד מעד ונדרס עלי ידי ההמון והוציאו אותו בחזרה לצד הפלסטיני. לא יודעים מה מצבו. כששאלתי אחד מהאנשים שיושבים שם מה קרה לו, בכלל לא היה מודע לאירוע. הוא אומר שככה זה בבוקר, הרבה לחץ, אנשים עולים על הגדרות ודורכים זה על זה, למרות שכבר יש זיהוי בטביעת אצבע. לא רק שאין מספיק עמדות מעבר, גם שתי עמדות השירותים לא מספיקות לאלפי האנשים.

אדם אחד שחצה את המחסום מישראל לכיוון הגדה (הפוך..) אמר: “לא הסתדר עם הקבלן. הלכה הפרנסה להיום…”

מתרקומיא המשכנו עד כביש 60 ודרכו כל הדרך למחסום הדרומי במיתר. בולטת העובדה שיש שלטים שמכווינים אל ההתנחלויות. אין שלטים עם שמות היישובים הפלסטינים. הדרך היתה פנויה, למעט רכב משטרה יחיד.

במחסום מיתר, לא היה סימן לדוכנים. הרבה מכוניות פלסטיניות בחניה. במחסום עצמו עובדים על תחזוקת השלטים.