בוקר שקט לפני  צעדי הענישה הקולקטיבית על תושבי מזרח ירושלים.  אנא ראו את ההמלצה שלנו בסוף הדוח.

6:50  מחנה פליטים שועפאט

בגלל התקשורת המלאה באזהרות על "ירושלים הבוערת", חששנו מאלימות בפתח המחנה, אבל החלטנו לנסות להגיע – והבוקר היה שקט, אף שהכיכר שצמודה למחסום נראית כמו אתר קרב: אבנים, פיח, חפצים שבורים. מגרש החניה הומה ילדים ואוטובוסים נכנסים, מעמיסים ויוצאים מהמחנה בנתיב מיוחד.  4,000 ילדים יוצאים הבוקר ללמוד בירושלים רבתי (חלקם באוטובוסים עם שלטי "תגלית" למרבה האירוניה). אנחנו שומעות על עימותים המתקיימים לרוב בשעות הערב, על כך שלא רק שירותי העירייה אינם נכנסים למחנה שבריבונות ישראל (פינוי זבל, חשמל, מים, מד"א וכו'), אלא גם המשטרה אינה מבקרת בו. מדי פעם מגיעים כוחות ימ"מ ומשמר הגבול, מבצעים כמה פעולות ראווה ויוצאים. אנחנו שומעים גם שאין לילדים מקום לשחק, אין שטחים ירוקים, אין פעילויות טובות מספיק במתנ"ס.

מתברר, שכרגע אנשי המחנה יצרו שיתוף פעולה עם אנשי פסגת זאב והגבעה הצרפתית בדרישה מהעירייה וממוסדות המדינה לבטל את בידול המחנה בחומה. לטענתם המשולבת, רמת הפשיעה (שחלקה נובע גם מאוכלוסייה בעייתית שהגיעה לכאן לאחרונה) והסכנה של ירי חוליות מחבלים מהשכונה החסומה (שאינה מנוטרת בידי המשטרה והצבא) חמורה הרבה יותר מהמצב הלא מזהיר של השכונה המוזנחת שלפני הסגירה בחומה – אז היוותה מקור סמים לירושלים והייתה בה אלימות סמים וסכסוכים בין חמולות פשע. אנחנו שומעים גם האווירה של מתח על סף פיצוץ הנובע מהחרדה משינוי הסטטוס קוו בנושא הר הבית: זהו לפי הדעה הרווחת מקור האלימות לאחרונה. וחסר רק זיק של הרג בכוונה או בשוגג בהר הבית כדי להצית הכול.

7:20  דרך שועפאט (מסלול הרכבת הקלה)

קיבלנו אומץ ונסענו לפסגת זאב, ומשם התחברנו למסלול הרכבת הקלה בשועפאט מהתחנה הראשונה שליד הפסגה. יתרון אחד: אין כמעט פקקים, אנשים לא נוסעים דרך שועפאט. הרכבת עצמה נוסעת ומלאה אנשים. כל 200 מטרים בערך יש חוליות של מג"ב  ועוד כוחות ביטחון המרחיקות זורקי אבנים (אף שבערב שמענו שכן זרקו אבנים אחה"צ). תמונה גדולה של מוחמד אבו ח'דיר, הילד הפלסטיני שמחבלים יהודים שרפו, מסמנת את הפנייה המובילה לביתו. בשעה זו כל החנויות סגורות, כך שאיננו יכולות להעיד על שביתת מסחר

 הכניסה לעיסאויה פתוחה לתנועה, אך על הגבעה ניצבים כמה וכמה כלי רכב של כוחות הביטחון ומשקיפים על השכונה. זה נראה כמו התייעצות והיערכות לפעולה.

8:00  סילואן

בדרך ראינו את הבלונים הלבנים המרחפים מעל הר הזיתים וג'בל מוכאבר. בכביש המוליך לשער האשפות התנועה דלילה מאוד, אך לא נכנסנו לשכונה , המשכנו לעבר הר ציון וצפינו ביציאה ממנה – לא היו שם אנשי ביטחון ולא היה מחסום כלשהו. פרויקטי הבנייה של אלעד בעיר דויד מצרים מאוד את הכביש – חלקו חפור, ובוודאי יורחב בקטע זה כשהפרויקטים יהיו מוכנים לקלוט תיירים למרכז הבידור התנ"כי.

נסיים בהמלצה: שמענו למחרת על מדיניות הענישה המוניציפאלית הקולקטיבית שהחלה להתבצע יום אחרי הסיור שלנו – דו"חות חניה באבו-תור לתושבים החונים כבר שנים באותו המקום; בכניסות לשכונות ראס אל עמוד, עיסאויה, בית חנינא ושועפאט  – פקחי רשות המסים ועוד פקידים שתפקידם לאכוף באופן מיוחד את כל אמצעי הענישה שבידי העירייה (נראה אותם מנסים לעשות זאת באיזו שכונה ירושלמית במערב העיר…)

אנחנו מבקשות ממשמרות ירושלמיות לנסות להגיע לפתחי השכונות הבעייתיות – אין כרגע בעיית ביטחון כי נמצאים באזור שוטרים וחיילים – ולנסות לתעד את הענישה הקולקטיבית המרתיחה הזאת. בתמונות, בווידאו ובמילים.