שועפאט

הגענו ב-12:45.

תלמידים רבים הורדו מאוטובוסים מחוץ למחנה ועברו את הקרוסלות על מנת להכנס אל המחנה.

עברנו פנימה וראינו תור עצום של מכוניות. משיחות עם הנהגים התברר שהם מחכים חצי שעה עד שעה (תלוי איפה הם מצטרפים לתור) על מנת לצאת משכונתם, שכידוע, נמצאת בשטח ירושלים המאוחדת.

יצאנו דרך מחסום הולכי הרגל. חיכו בתור 20 אנשים לפנינו. זמן המעבר היה 15 דקות. אנשים אמרו שמאז שהגענו גבר קצב המעבר.  שאלנו מדוע רק חלון אחד פתוח, והתשובה הייתה בגלל מכונת השיקוף.

כמובן תמיד יכולים שני אנשים לפחות לשים את דבריהם על המכונה, כפי שנעשה בשדה התעופה.

כשיצאנו עשינו תצפית על קצב מעבר המכוניות.

היו רק שני מסלולים פתוחים והקצב היה חצי דקה למכונית. יחד, בשני המסלולים, עברו 20 מכוניות ב-10 דקות.

אנשי המשטרה שהיו שם מיד טרחו לסלק אותנו בטענה שאנחנו מפריעות. כמובן לא היה דבר בטענתם. עמדנו רחוק מאחורי גדר בשביל הולכי הרגל שהיה פנוי, ולא הפרענו למעברם. כמובן מה שהפריע הוא שמישהו צופה.

מאחד האוטובסים הורידו את כל הנוסעים – כולל נשים עם תינוקות וזקנים הנזקקים למקל הליכה. 

מחסום עיסוויה ליד הר הצופים היה ריק מחיילים, ורק הבטונדות המפריעות לתנועה השוטפת ניצבו שם.