קוואוויס - למה שלא נחיה יחד?", הוא שאל. "אתם תבואו אלינו ואנחנו נבקר אצלכם — בשלום ובשקט".
“רק אלוהים יעזור לנו“
היום נסענו שוב לקוואוויס, לבקר את משפחת נעמאן אבו אל-הראם. ביקרנו אצלם לפני כמה שבועות, והם ביקשו שנשוב, משום שהם חרדים מאוד מהטרדותיהם של המתנחלים החדשים, שהגיעו לאזור לפני כ־80 יום.
במרחב הזה, הקרוי קוואוויס, מתגוררות משפחות במקבצים של שתיים עד חמש משפחות, עם חלק מילדיהן. כפי שסיפרנו בעבר, הן מעבירות חלק מבני המשפחה לכרמיל הסמוכה, משום ששם בטוח יותר. עם זאת, במתחם שאליו שבנו מתגוררות ארבע משפחות, ובסך הכול 30 נפשות.
בדרך לשם התעניינו בשלומו של שיח’ סעיד הקיטע, שהתעמת אתמול בא־רכיז עם נערים מתנחלים. הם היכו אותו אף שהוא נכה ויכול היה להיות סבם. שמחנו לשמוע שהוא כבר שוחרר מבית החולים ושמצבו סביר.
בכל הצמתים לאורך כביש 60, וגם במפגש שלו עם כביש 356, ניצבות בטונדות המשמשות את החיילים כעמדות. הפעם לא היו בהן חיילים, אך על כולן הוטבע סמל של כתר גדול ולצידו נכתב “המשיח”. זאת נוסף על הדגלים המתנופפים בצפיפות לאורך הדרך. לאומנות משיחית זועקת שם מכל פינה — אין לזה שם אחר.
בצומת דורא–אל־פוואר נאלצים אנשים לכתת את רגליהם למרחקים ארוכים, משום שהדרכים חסומות בפני כלי רכב. אפשר לראות הורים צעירים צועדים בחום כשתינוק קטן בזרועותיהם, ואנשים דוחפים עגלות משא עמוסות סחורה מדורא לאל־פוואר.
כשהגענו שמחנו לראות שני מתנדבים מחו”ל, שבאו למקום לשם נוכחות מגינה. סיפרו לנו כי הם ישנו שם בלילה. כעבור זמן קצר הגיעו שתי ישראליות צעירות להחליפם. שמחנו לראות שהמשפחות זוכות לתמיכה רצופה.
ט’, שעימו שוחחנו בביקורנו הקודם, נסע למשטרת קריית ארבע כדי להגיש תלונה על אירועי הלילה הקודם, כפי שהשוטרים הורו לו לעשות כאשר הגיעו למקום.
הפעם שוחחתי עם ע’ א”ע אבו אל־הראם. הוא היחיד מבין הנוכחים שהסכים להצטלם ולספר: “אני המוכתר”, אמר, “אין לי בעיה להצטלם ולספר”.
לדבריו, יום קודם לכן הגיעו שני נערים מתנחלים בני 17, דביר ומעוז, בריינג’ר שבו הם נוהגים להסתובב סביב היישוב הפלסטיני. הם נכנסו לחצר, עמדו שם וניסו להיכנס לבית בכוח, אך התושבים מנעו זאת מהם. אחד מהם החזיק מקל. לאחר מכן הם הלכו אל דיר הכבשים ונעמדו לידו. התושבים חששו שהם מתכוונים לגנוב כבשים ולכן הזעיקו את המשטרה, שהגיעה רק כעבור שעה. כאשר הגיעה המשטרה, הנערים נמלטו. השוטרים לא רדפו אחריהם, אלא הורו לתושבים להגיע לקריית ארבע ולהגיש תלונה.
עד השעה שתיים בלילה שרר שקט. אז שבו הנערים, הסתובבו סביב הבית והלכו. כך זה כל הזמן, בכל שעות היום והלילה — מלחמת התשה.
מה יכולים התושבים לעשות מלבד להגיש שוב ושוב תלונות במשטרה, להישאר ערים בתורנויות שמירה בלילות — וזהו? “רק אלוהים יעזור לנו”, הם אומרים.
ואני חושבת שלמזלם הם מאמינים במישהו או במשהו, ומתנחמים בתקווה שביום מן הימים תבוא להם עזרה.
ע’ א”ע מספר שעד 7 באוקטובר 2023 היו להם חיים שקטים במשך 20 שנה. משפחתם חיה כאן עשרות שנים. ערב אחד בשנת 2000 פלשו מתנחלים למבני המגורים שלהם, שהיו ריקים באותה עת. השוטרים שהגיעו בעקבות קריאתם אמרו להם שעליהם לעזוב את המקום. הם עברו לכרמיל ונשארו שם במשך שלוש שנים.
עו”ד שלמה לקר הגיש בשמם תביעה וערעור לבית המשפט. בית המשפט פסק שאכן מדובר באדמותיהם, אך שהם רשאים לחזור ולהתגורר רק במערות שבהן חיו בעבר, ואינם רשאים לבנות מבנים כלשהם. ראיתי את המסמכים.
הם חזרו בשנת 2003, ומאז חיו בשקט. הם עיבדו את אדמותיהם, גידלו זיתים וצאן וחיו את חייהם. בשנים האחרונות נאסר עליהם לנוע בחופשיות ולצאת לעבוד בישראל.
ההחמרה החלה לפני כ־80 יום, כאשר הגיעו המתנחלים החדשים עם עדרים גדולים ופשטו על 60 הדונם של מטעי הזיתים. בעלי החיים אכלו את כל מה שצמח שם.
במסיק האחרון אפשרו להם למסוק במשך יום אחד בלבד. “איך אפשר?”, הוא שואל.
במהלך השיחה קיבלנו המחשה לתעלוליהם של המתנחלים: ריינג’ר ובו מתנחל הגיע למקום. המתנחל נראה כמו ילד פרוע בעל פאות. הוא עשה סיבוב, הגיע לכביש הראשי וחזר, בלי להתעכב. כעבור כחצי שעה נשמע שוב טרטור הריינג’ר. הפעם ישבו בו שלושה צעירים מאוד. הם ירדו ממנו, התעלמו מנוכחותנו, ניגשו לרכב שלנו, צילמו אותו והלכו.
צילמתי אותם וניסיתי לפתוח בשיחה, אך הם התעלמו ממני והסתלקו.
הבאנו למשפחות כמות גדולה של ירקות ופירות וגם סכום כסף. לדבריהם, ביטא אפשר לקנות ב־200 שקלים יותר מכפי שתכננו לרכוש עבורם.
קיימנו עוד שיחה קצרה עם המתנדבות הישראליות הצעירות, ששמחנו לראותן, ולאחר מכן נפרדנו מע’ א”ע.
“למה שלא נחיה יחד?”, הוא שאל. “אתם תבואו אלינו ואנחנו נבקר אצלכם — בשלום ובשקט”.
“יארֵית” — הלוואי — השבתי.
“יארֵית”, הוא חזר ואמר.
נסענו משם בלב כבד.
תיאור מיקום
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Smadar BeckerAug-26-2026בלוקדות ענקיות עם סמל המשיח מפוזרות ברחבי הגדה המערבית. מאחור, דורא
-
מחסום / צומת דורא-אל פוואר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
באזור דרום הר חברון: צומת בכביש 60: מערבה - העיירה אל דורא - מזרחה אל מחנה הפליטים פוואר. יש פילבוקס מאויש בצומת שאמור לקשר בין היישובים הפלסטינים. בנוסף מוקמים מחסומי פתע בכניסה לאל פוואר ולדורא. אל פוואר הוא מחנה פליטים גדול שהוקם בשנת 1949 אליו הגיעו פליטים פלסטינים מבאר שבע ובית ג'וברין וסביבותיה. יש הרבה אירועים של זריקת אבנים. בסביבת הפילבוקס יש שטחי חקלאות מצוינים. בעבר, היו מוכרים בדוכנים הצמודים לחלקות החקלאיות הקרובות לכביש. מחצית הראשונה של 2021 - הקימו סוללות עפר וחסמו את הגישה לכביש וכך, הפלאחים הפלסטינים שוב לא יכולים למכור את הירקות שלהם על אם הדרך, עד שימצוא את הדרך... ילדים ונשים מהמחנה השתתפו בימי הים של מחסום ווטש. מעודכן למאי 2021Smadar BeckerAug-26-2026בלוקדות ענקיות עם סמל המשיח מפוזרות ברחבי הגדה המערבית. מאחור, דורא
-
