קלנדיה, א-ראם וענתא
א-ראם, קלנדיה וענתא, יום שני, 27.3.06, בוקרמשקיפה ומדווחת: ענת ט’7:00- מחנה שועפאט: למרות ההתרעות הרבות ששמענו עליהן, התנועה הערה של כלי רכב והולכי רגל אינה מופרעת. אין מעוכבים ובפתח הבוטקה ששימשה למעצר המעוכבים מוצב שולחן ושם נבדקות תעודות העוברים. יש שני מסלולי מכוניות ובנוסף מסלול אוטובוסים ומיניבוסי הסעות. צוות המחסום עובד ביעילות ובשקט. 7:30: בדרך משועפאט לפסגת זאב אנחנו עוצרות ליד ג’יפ של משמר הגבול הניצב ליד הכביש ומפקח על מעבר תלמידים ואנשים לכביש. אנחנו משוחחים עם אחד החיילים, המספר שכך מנסים למנוע מעבר של תושבי הגדה ללא היתרים. הילדים עוברים בחופשיות, ומפחיד לראות את הקטנים רצים על הכביש הראשי. במשך כל שהותנו עצר החייל רק בחור אחד שלא הייתה לו תעודת זהות כלשהי. הוא שכח אותה, לדבריו. 8:30 – א-ראם. נבנית גדר מתכת מן הצומת עד המחסום – יש מאבטחים במקום. יש מעט מכוניות יחסית. במחסום יש שוטרים הבודקים תעודות ומספרי רכב. אין מעוכבים.8:45 – קלנדייה (או שמא נאמר “מסוף עטרות”): מנוף מניח בלוקי חומה כדי לסגור את הפתח לא-ראם. בניגוד להודעות הכתובות במחסום בערבית, אין היום איסור לבעלי תעודות פלשתיניות (וללא היתרים) לעבור במחסום. מדברים על מחר כיום שייפתחו נתיבי הנסיעה החדשים לירושלים ובמחסום יעברו תעודות כחולות, מקרים הומניטריים ובעלי היתרים בלבד. לא ברור לנו איך תתנהל תנועת הולכי הרגל לא-ראם. אנחנו מתקשרים לאופיר מהמת”ק להתלונן על שתי החיילות העובדות במחסום, הצורחות ללא הפסקה ברמקולים ומדברות בגסות. פשוט לא מצאנו נפש חיה אחרת, קצין או ממונה להתלונן בפניו. אופיר מנסה להסביר לנו איך יתנהל העניין, אבל אנחנו לא בדיוק מבינות. הפלשתינים מודאגים ורואים את הניתוק בעיניים ומדברים אתנו על הרצון להגירה מכאן. מבקשים מאתנו מספר טלפון של משרד המסדר-כביכול לערבים בעלי ת”ז ישראליות הגירה לחו”ל + תמיכת הגירה לשנה בארץ היעד. האם מישהו שמע על כך? אנחנו לא.
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-