א-ראם, קלנדיה וענתא, יום שני, 27.3.06, בוקרמשקיפה ומדווחת: ענת ט’7:00- מחנה שועפאט: למרות ההתרעות הרבות ששמענו עליהן, התנועה הערה של כלי רכב והולכי רגל אינה מופרעת. אין מעוכבים ובפתח הבוטקה ששימשה למעצר המעוכבים מוצב שולחן ושם נבדקות תעודות העוברים. יש שני מסלולי מכוניות ובנוסף מסלול אוטובוסים ומיניבוסי הסעות. צוות המחסום עובד ביעילות ובשקט. 7:30: בדרך משועפאט לפסגת זאב אנחנו עוצרות ליד ג’יפ של משמר הגבול הניצב ליד הכביש ומפקח על מעבר תלמידים ואנשים לכביש. אנחנו משוחחים עם אחד החיילים, המספר שכך מנסים למנוע מעבר של תושבי הגדה ללא היתרים. הילדים עוברים בחופשיות, ומפחיד לראות את הקטנים רצים על הכביש הראשי. במשך כל שהותנו עצר החייל רק בחור אחד שלא הייתה לו תעודת זהות כלשהי. הוא שכח אותה, לדבריו. 8:30 – א-ראם. נבנית גדר מתכת מן הצומת עד המחסום – יש מאבטחים במקום. יש מעט מכוניות יחסית. במחסום יש שוטרים הבודקים תעודות ומספרי רכב. אין מעוכבים.8:45 – קלנדייה (או שמא נאמר “מסוף עטרות”): מנוף מניח בלוקי חומה כדי לסגור את הפתח לא-ראם. בניגוד להודעות הכתובות במחסום בערבית, אין היום איסור לבעלי תעודות פלשתיניות (וללא היתרים) לעבור במחסום. מדברים על מחר כיום שייפתחו נתיבי הנסיעה החדשים לירושלים ובמחסום יעברו תעודות כחולות, מקרים הומניטריים ובעלי היתרים בלבד. לא ברור לנו איך תתנהל תנועת הולכי הרגל לא-ראם. אנחנו מתקשרים לאופיר מהמת”ק להתלונן על שתי החיילות העובדות במחסום, הצורחות ללא הפסקה ברמקולים ומדברות בגסות. פשוט לא מצאנו נפש חיה אחרת, קצין או ממונה להתלונן בפניו. אופיר מנסה להסביר לנו איך יתנהל העניין, אבל אנחנו לא בדיוק מבינות. הפלשתינים מודאגים ורואים את הניתוק בעיניים ומדברים אתנו על הרצון להגירה מכאן. מבקשים מאתנו מספר טלפון של משרד המסדר-כביכול לערבים בעלי ת”ז ישראליות הגירה לחו”ל + תמיכת הגירה לשנה בארץ היעד. האם מישהו שמע על כך? אנחנו לא.