קלנדיה וא-ראם
א-ראם וקלנדיה, יום ראשון, 16.4.06, אחה”צמשקיפות: פיליס ו. תמר פ.החלטנו הפעם ללכת ברגל מבית חנינה אל קלנדיה וחזרה. במחסום אר-רם המוכר, למרות נוכחותם של 3 חיילי מג”ב אין פעילות כלל ולא נעשות בדיקות. החיילים הסבירו שהיוצאים הינם בעלי ת.ז. כחולה וניבדקו באר-רם עצמה. ואמנם במרחק של כמה מאות מטרים, במקום בו היתה הככר הראשונה, ניצב חייל נח”ל, בודק את תעודותיהם של המבקשים לעבור לכוון ירושלים וממיינם: תושבי בית חנינה ימינה, תושבי שועפט שמאלה… ( תושבי בית חנינה אינם עוברים בדיקה נוספת ואילו תושבי שועפט, תעודותיהם נבדקות שוב בצידו השמאלי של הכביש, כ-30 מטר ממחסום אר-רם). החייל, שמודה שאינו יודע את הסיבה למיון זה, אומר שאמנם זה נשמע לא טוב, אבל אילו הן ההוראות, “עכשיו זה השלב בו מרגילים את הפלסטינים”. מרגילים למה? לא ברור לנו ולא ברור לחייל.בדרך פגשנו מכר ותיק, בעל עגלה שהיה סבל מורשה במחסום קלנדיה ועכשיו הוא מוכר עוגות מעשה ידיו, הולך דוחף את עגלתו ומכריז על מרכולתו. בעל עגלה אחר הפך את עגלתו לקיוסק נייד לממכר קפה. עשינו את דרכנו בצידה הימני של החומה, ראינו עסקים רבים שהתמוטטו ונסגרו.על מנת להגיע למחסום קלנדיה נאלצנו לעשות עיקוף ולהגיע מצפון. המחסום עצמו שומם. מעטים העוברים בו. חיילי הנדסה הוחלפו בחיילי מג”ב האחראים על האבטחה. במחסום הרכבים שני מסלולים פעילים והמעבר מהיר למדי, אלא שכמה אנשים סיפרו שמאפשרים מעבר רק לנהג עצמו, אם הוא מסיע ברכבו אנשים נוספים, (אף אם הנוסעים הינם בני משפחתו) הם נאלצים לצאת מהרכב, ללכת למחסום להולכי רגל לעבור שם בדיקה, ולחבור לנהג בצידו הדרומי של המחסום. אולי כך יוצרים מראית עין של מעבר מהיר במחסום הרכבים ומראית עין של מחסום עסוק יותר ב”טרמינל” הענק שהוא כיום בבחינת פיל לבן שאינו מקשקש אף לא בזנבו שלו. חזרה הלכנו בצדה ה”ישראלי” של החומה, מלא כל העין ריקנות. כששבנו אל החייל המוצב בעמדת המיון, עברה קבוצת ילדים רוכבי אפניים, תושבי בית-חנינה, על פנינו בדרכם אל הצד הימני של המחסום, כשסרטים כתומים מתנפנפים על כידוניהם.
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-