קלנדיה, א-רם, 6 באוקטובר 2006 (בוקר)משקיפות: יהודית א’, חנה ב’ (מדווחת) 09:00 – 11:30קלנדיה:קיבלנו קריאה טלפונית בדבר התפרצות אלפי אנשים אל עבר המחסום וכי במקום נורו יריות והושלכו רימוני גז מדמיע. תלונה מיידית למוקד ההומניטרי ולמפקדי האזור אישרה את הידיעה והחלטנו לצאת למחסום.מגרש החנייה בקלנדיה היה מלא עד אפס מקום. אוטובוסים ומוניות מכל רחבי הגדה חנו במקום. הנהגים שאיתם שוחחנו סיפרו בהתרגשות על אירועי הבוקר והתלוננו על זריקת הגז אל ההמון הרב. הם לא הזכירו יריות. לעומת זאת דיווחו כי חלקם עזבו את טולכרם, ג’נין, או שכם כבר בארבע לפנות בוקר על מנת לעבור את כל המחסומים שבדרך ולהגיע בזמן לתפילה. התקרבנו למחסום ונוכחנו כי המעבר מלא עד אפס מקום וכי רבבות אנשים נמצאים כבר בדרכם אל האוטובוסים שחיכו בצד הדרומי (ירושלמי) של המחסום. הדוחק היה גדול אך המעבר התבצע במהירות, כנראה ללא בדיקה מיוחדת. ברדיו בשפה הערבית הודיעו כי גברים מעל גיל 40 ונשים יוכלו לעבור ללא קושי. אולם – נראה כי אחרי אירועי הבוקר העלו את גיל המעבר ל-45, ולרבים נגרמה אכזבה קשה. אנשים עמדו ליד הגדרות וצפו בעיניים כלות כיצד אחרים עוברים ויוכלו להשתתף בתפילה על הר הבית. רמקול במעבר המכוניות שאותו תפעלה חיילת השמיע צרחות רגילות. כאשר החיילת הוחלפה בחייל “נרגע” הרמקול ופסקו הצרחות הגסות. שמחנו בשמחת העוברים והשתתפנו בצערם של אלה שנשארו מאחור, אך להועיל הרבה מעבר לזה לא ניתן היה.א-רם: נסענו לאורך הצד המזרחי של החומה לכיוון א-רם עד שנתקלנו בפרצה בחומה בדאחיה אל בריד. קבוצת צעירים משכם ניסתה לברר אצלנו האם יש מחסום בצד השני. לאור תשובתנו פרצו בריצה עליזה לעבר הצד השני ושוב לא פגשנו בהם (נקווה כי זהו סימן טוב). חזרנו למכונית ונסענו דרך מחסום חיזמה לא-רם. המקום היה מאויש בהרבה מאוד חיילים, הן חיילי משמר הגבול והן טירונים וטירוניות. השעה כבר היתה קרובה לשעת פתיחת התפילה ונראה כי עיקר התנועה כבר עברה במקום. אולם “הצייד” הקפדני בסביבה נמשך באמצעות טרקטורונים שטסו בנסיעה מטורפת אל השכונה וממנה. מעט צפונה מן המחסום ניצבה קבוצת חיילי משמר הגבול על הכביש ומנעה מפלסטינים ללא אישורי מעבר או בעלי תעודות זהות פלסטיניות את המעבר. “המעבר רק בקלנדיה” “אבל אני גר בא-רם” “לא מעניין – כאן לא עוברים” דחיפה קלה הזיזה את “הסרבנים”.נשים מבוגרות ואיש זקן כבד ראייה נשען על מקל ומלווה בנכדו, סורבו מעבר. פנינו אל החייל במקום ונענעו בחוצפה מתנשאת. עוד אנו בדרכנו לקרוא לקצין שפיקד על המחסום פגשנו ביורם הלוי מפקד עוטף ירושלים, שבירך אותנו בידידות, הקשיב לטענות וביקש כי נאפשר לו לטפל בבעיות. ואכן הנשים עברו, הזקן עבר, ופרט לצעירים ביותר – המחסום השתחרר. הנשים המאושרות הבטיחו להתפלל עבורנו. שמחנו .