קלנדיה וסביבותיה, יום שני, 18.9.06, בוקר משתתפות: ענת ט., עדנה פ. (מדווחת) אורחים: שלושה פעילים מארגון באסקי לסולידריות התחלנו ב 7:00 במחסום ענתא. המחסום היה הומה, והתנועה זרמה בשני נתיבים תוך כדי בדיקה, כשהמיניבוסים של התחבורה לשכונה עוברים בנתיב שלישי, נתיב עפר הקרוב מדי, עד כדי סיכון, לנתיב ההומניטרי של התלמידים. הולכי הרגל רבים, הגברים והצעירים עוברים בתוך “מכלאת השרוול”. תלמידים עד גיל 14 בערך (תלוי אם נראים צעירים יותר או פחות) עוברים ללא בדיקה, תלמידים בסביבות גיל 14-16 נשלחים גם הם ל”שרוול”, הנתיב של הגברים, ונבדקים. בשטח נמצאים הרבה חיילים – מעל לשמונה. ראוי לציין שנסלל מגרש חנייה עבור האוטובוסים המסיעים את הילדים לבתי הספר בירושלים ובבית חנינא. ג’מיל מיודענו והרוח החיה של ועדת השכונה, מספר שההסעות מסודרות ומאורגנות היטב ויש הסכם עם בתי הספר על איחורים אפשריים. בבית המשפט העליון תלויה ועומדת עתירת תושבי החומה נגד החומה, אך בינתיים נבנתה כבר גדר מתכת.משם נסענו לקלנדיה דרך פסגת זאב וצפינו על התקדמות החומה. במחסום חיזמה עברנו ללא בעיות וכך גם כל המכוניות האחרות בשני הכיוונים. בקלנדיה הייתה מהומת אלוהים. הסתבר לנו משיחה עם קצין המשטרה הממונה ועם התושבים, שזה היום בו מחלקים אישורי מעבר לביקור משפחות בבתי הכלא, והמשפחות נוסעות לכלא באר שבע. משום מה, כל העמדות האחרות היו דחוסות ולא הייתה בהן התקדמות. הקצין הממונה נשאר במקום וחילק הוראות זירוז לבודקים. כעבור כ-30 דקות של צפיפות, והעברת אנשים מתור לתור, העניינים הסתדרו והצפיפות ירדה. כמו כן חיכו מספר רב של אנשים לפתיחת המת”ק לקבלת אישורים מסוגים שונים. בשעה 8:30 , כאשר נפתח המת”ק, התור נעלם באחת. לא נכנסנו למת”ק, אך הפלשתינאים התלוננו שהחיילים במת”ק מתייחסים אליהם “כמו אל חיות”. בנוסף לכך, סיפר לי אב שלבנו קרעו את התסריך מפני שניסה לחזור לביתו דרך מחסום שאינו קרוב למקום מגוריו.מקלנדיה נסענו דרך כביש 443. עברנו את מחסום עטרות שעל דרך בגין, ירדנו בירידה לרמות ונסענו דרך הכביש הישן החוצה את רמות עד הפנייה לדרך העפר שמול בית איקסא. במקום התנהלו בדיקות יסודיות של המשטרה ומג”ב בו-זמנית: השוטרים עצרו כלי רכב של נהגים פלשתינים בעלי תעודות כחולות, שלחו אותם לבוטקה שעל הגבעה החולשת על הכביש – שם שאלו אותם שאלות ובדקו אותם בדיקה ידנית. כל זאת, כפי שנאמר לנו, כדי לאתר כלי רכב גנובים. המחסום קיים כל יום. במקום שהה גם ג’יפ של מג”ב שטיפל בשני צעירים שנתפסו ללא היתרי עבודה באתר בנייה ברמות. מפקד הג’יפ טיפל בעניינים בנעימות, מילא את הדו”חות בזריזות ושלח את שני הצעירים לדרכם חזרה לשטחים. גם במסלול הנגדי, המוביל לרמות ולירושלים היו בדיקות מג”ב.פנינו ימינה לדרך עפר בלתי אפשרית שהתחלפה בכביש סלול, נסענו במקביל לכביש בגין מצדה הפחות מטופח של החומה, והגענו למרכז ביר נבאללה (אשכרה גטו), הנראה שומם למדי. חיפשנו את המעבר מתחת לכביש בגין, עברנו בו והגענו מיד למחסום הנמצא כמאה מטר מהחומה. המחסום מאויש על ידי חיילי מילואים (מה הפלא שהם שוכחים להילחם), וכל רכב נבדק. רוב הרכבים עוברים, אך ראינו שניים שהוחזרו לכיוון רמאללה. אנשי המילואים לא רצו לספר לנו על הוראות המעבר שלהם להיום. בדרך חזרה לרמות פגשנו נהג, שהורה לנו את הדרך, וקבל קשות על המכשול החדש המנתק את ביר נבאללה מרמאללה ומבית חנינא, הוא סיפר שאשתו וילדיו כבר עזבו את המקום, וחיים אצל הורי האישה בבית חנינא, אך הוא אינו יכול לעזוב בגלל גובה שכר הדירה בבית חנניה.10:30הזמנו את אורחינו הבאסקים לכוס קפה במומנט. הוזמנו חזרה לבילבאו. אולי ניסע לשם באחד מימי שני במקום למחסומים המדכאים.