קלנדיה, יום א’ 20.11.11, אחה”צ
"צלמי אותי היום חמש תמונות," ביקש חאלד בן השבע וחצי שדלג בין שלוליות, בין גשם לגשם, מנסה למכור סטיקרים לנהגים. הטמפרטורה צנחה ל- 11 מעלות ורגליו של חאלד נעולות בסנדלים מחוררים ועל גופו הכחוש חולצה דקה. צילמתי.
צלמתי גם את ג'מיל בן השלוש עשרה, חדש בנוף המקומי שביקש:"תבואו אלי הביתה, אני גר קרוב," הצביע ביד מושטת לעבר מחנה הפליטים, "זה פה, במחנה, יש סוס ואני רוצה להצטלם רוכב עליו." אולי בפעם אחרת.
השעה הייתה 3.00 כשנכנסנו למחסום. על השער (הנעול) המוביל למשרדי המת"ק התדפק אדם. מהעבר האחר לא היה איש להגיב לטוב או לרע לקריאותיו ונקישותיו על שער המתכת. 4.00 היא שעת הסגירה הרשמית של המקום. מנגנון התקשורת מנותק מזה שנים.

במשך 15 דקות היינו תקועות בלא תזוזה בכלובי האדם שבכניסה למחסום, הדרך אל צדו האחר של המחסום ארכה 20 דקות נוספות. את זמן ההמתנה העברנו בשיחה עם ש', מכר ותיק שהמועסק בעטרות. תמיד בשעה זו של היום הוא ממהר למקום עבודתו, כי ש', שאין בכוחו להתמודד עם הקורה בשעות הבוקר במחסום קלנדיה, עובד מזה חמש וחצי שנים רק במשמרות לילה: "עכשיו אני עומד פה לפעמים עשר דקות ולפעמים שעה. לא יותר. בבוקר זה שעות. לפעמים עד שעוברים

את המחסום, כבר יותר טוב לא לבוא לעבודה, כי מי שמאחר, שולחים אותו בחזרה."
סדר יומו של ש. שהוא אחד המעיד על רבים: חוזר הביתה לפנות בוקר, אוכל, מתקלח, כבר יום, הולך לישון, קם בצהריים המאוחרים, מתלבש, ממהר למחסום ושוב…
אנשים אצלם היום הפך ללילה והלילה ליום. לא עניין של בחירה אלא אילוץ קיומי.
במחנה הפליטים ניסינו לאתר את משפחתו של ילד בן 15 עליו סופר בדוח מבית המשפט שהוא מוחזק בעופר. לא התקדמנו הרבה. נמלטנו מהגשם.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-