קלנדיה, יום א’ 26.6.11, אחה”צ
היערכויות לקראת ספטמבר?
האגף המערבי של המחסום שוב נסגר בפני אנשים ורכבים.
ממתחם המחסום יצאה קבוצת מכובדים שכללה קציני צבא בדרגות גבוהות, קציני משטרה, כמה לובשי אזרחית ומאבטחים ברובים שלופים.
שיחתם סבה על תכניות לשיקומו של הפילבוקס הפינתי שמזה שנתיים (או יותר), בעקבות פגיעות והצתות בידי מפגינים פלסטינים' עומד מוזנח נטוש.
האנשים אמדו את טווח האבנים הנזרקות בהפגנות ואחד, הבקיא בעובדות ובהיסטוריה של המקום, טען בלהט שהמפגינים אינם נרתעים מלהשליך אבנים גם כשאלו פוגעות בבני עמם: "להם זה ממש לא אכפת במי הם פוגעים".
הם גם הביעו דעתם על תקינות מערך המצלמות המוצבות בראשי העמודים – המשגרות תמונת מצב של חוץ ופנים מחנה הפליטים.
בסככה שלפני המחסום, על שרידי ספסלים, כשמולנו הילד חאלד [בתמונה] מתאמץ למכור לנו מים תוך שהוא עוטה על פניו חיוך קסום שטרם ידענו כמותו ואשר נועד למצלמה, ולצידנו פאדי בעל הגוף, מוכר הפירות, מנסה לפתות את כריסטיאנה היפה בתאנים נוטפי עסיס, במציאות זו, כשאנחנו מתעלמות מההזנחה והצחנה, ארחנו חבר עזתי ויחד לגמנו קפה מהביל שהכין עבורנו איימן – בעל מבשלת הקפה.
שוחחנו על הפרטי והכללי. למדנו על בעיית תת-התזונה הרווחת בין תושבי הרצועה שהגורם העיקרי לה הם אחוזי האבטלה הגבוהים ובעקבותיהם העוני הרב, על כמות הנזקקים לסיוע המוענק ע"י אונרא: "תת התזונה היא בעיה מגדרית" ציין החבר והסביר שעיקר הנפגעים הם ילדים ונשים.
האיש שמומחיותו ועיסוקו בריאות הציבור סיפר שרבות מהנשים ההרות סובלות מאנמיה קשה המשפיעה לאחר מכן על בריאות היילודים. שמענו ממנו על פתיחת מעבר רפיח שראשיתה התקבלה בהתלהבות ותקוות שהצטננו מעט נוכח המציאות בשטח, על כך שאמנם קל להיכנס אל הרצועה, אך כדי לצאת ממנה חייב המבקש להירשם חדשים מראש, שרשימת הממתינים ארוכה והבירוקרטיה קשה וזוחלת.
החבר אף סיפר על תקוותם של מרבית תושבי הרצועה לשחרור גלעד שליט מתוך אמונה שאז, גם יקיריהם שלהם, האסורים בבתי הכלא הישראליים, ישובו לחיק משפחתם.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
