קלנדיה, יום ד’ 8.2.12, בוקר
הגענו למחסום בחמש וכמה דקות וכבר היו בתור כ-500 או 600 ממתינים. שתי תחנות היו פתוחות וההתקדמות היתה איטית ביותר. המעבר "ההומניטרי" כמובן סגור – בצה"ל לא למדו וכנראה גם לא ילמדו, כי אין רצון ללמוד, שאת היממה ניתן לחלק לא רק לשמונה או ל-6 אלא גם לארבע ולשתיים. ההבטחה כי החלפת המשמרות תעשה בשעה ארבע או חמש בבוקר החל מתחילת השנה, עומדת בדיוק כמו שעומדות מי יודע כמה עוד הבטחות ששמענו במשך 11 השנים האחרונות. בשעה שש – שהיא שעת השיא – נעצרים החיים והחיילים מחליפים משמרות בקצב איטי כל כך שגם צב מצוי היה מתבייש בו. מחליפים כמה סיפורי רכילות מהלילה, מתנשקים ומתחבקים, קצת מתארגנים ואז גוררים את הרגליים לאט לאט למקומות. אבל אם חשבנו כי אחרי החלפת המשמרות המצב ישתפר בהרבה – טעינו ובגדול. ובינתיים "בכלובים" מהומה גדולה, אנשים דוחפים ונדחפים, השאגות נשמעות למרחקים והמראה מחפיר. הקרוסלה נפתחת אחת לכמה דקות רק לדקה או שתיים. וכמו שאנו רואות כבר שנים – יש כאלה הנתפסים בתוכה. אבל "הם רגילים" "והם יודעים" – כי הם הרי רק "תתי אדם" "המחבלים" – ומי בכלל רואה אותם…
הרבה אנשים ממתינים לפתיחת המעבר "ההומניטרי". בין המחכים רבים שאנו מכירים כבר שנים. מופיע א' איש המת"ק בלווית איש החברה האזרחית לבוש "במדים" של חברת האבטחה. לצידם עוד איש אבטחה/משטרה המוכר לנו היטב. אם נחליט אי פעם להפיק סרט על "אויבי האנושות" נשתמש בו כגיבור הסרט. סוף סוף ב06:10 השער נפתח וזרם הממתינים מתחיל להתפרץ פנימה. איש החברה האזרחית מתחיל במיון. לפתע הוא "ניתקל" באיש צעיר יחסית הטוען כי הוא עובד כניסיה ומותר לו לעבור במעבר "ההומניטרי". ואוו…..איזה שקרן…… המאבטח זכה סוף סוף בליטרת הבשר שלו והוא יכול עכשיו להפגין כח ושליטה. הפה נפתח והמרגליות זורמות בקצב של מפלי הניאגרה אחרי שלג. בינתיים הצטרף ל"מעמד" בחור צעיר שהרים את החולצה והראה ל"גיבור ישראל" שצלעותיו נפגעו בדוחק והוא חבוש עכשיו בפלסטרים העוטפים חלק גדול מחזהו. ניסינו להתערב לטובת הנפגע – ואז….הפנינים פרצו מפי הגיבור כלפינו. "מאין לך שזו לא הצגה?" מי בכלל מאמין לפלסטינים" וכלפי הבחור -"למה שאני אתחשב בך אתה רק רוצה להרוג אותי". כמעט אמרנו "גם אנחנו" – אבל אלימות היא לא בדיוק הדרך בה אנו נוהגות לא במחסום ולא בכל מקום אחר. התלוננו – אבל מי אנחנו לעומת "גיבורי ישראל מגיני המולדת".
כתמיד נשאלנו ע" העומדים בתור האם נראה לנו כי המצב השורר בקלנדיה יקדם את השלום, האם חיות לא זוכות ליחס יותר אנושי, ועוד ועוד דברים קשים וצודקים. לחשוב שאנחנו בקלנדיה כבר 11 שנים והכל רק הולך ומחמיר.
בערב נפגשנו עם קבוצה מארה"ב שעברה בקלנדיה בשעות השקט – היה ריק ואיש לא חיכה בתור. שאלתי איך נראה המקום בעיניהם וראיתי כי הייתה מבוכה בקירבם. עודדתי אותם לדבר גלויות – – "זה נראה כמו בית מטבחיים לחיות " – "ככה עוברים בני אדם מדי יום?" " ישראל לא מתביישת?" נאלצתי להודות שהבושה פסה מן העולם הישראלי.
ואנחנו נמשיך בשלנו ולא נתיאש – בשביל הפלסטינים ובשביל עצמנו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
