קלנדיה
כפי שאנו נוהגות בזמן האחרון, חנינו בצד הישראלי. בדרכנו לעבור רגלית את המחסום ראינו שניקו את המדרכות! זה בלט במיוחד בקטע מדרכה מסויים שהיה חסום כמעט למעבר מאז הסופה, בענפים ולכלוך אחר. אבל אי אפשר לומר שממש נקי, ובמיוחד מעבר לגדר האבן הנמוכה הכל מלא טינופת: כוסות קרטון, שקיות ואריזות שונות. התחלנו לחשוב שאולי פשוט אספו את הלכלוך מהמדרכות וזרקו אותו לשם…
עקפנו קבוצת מתפללים גדולה בכניסה ועברנו. בצד הפלסטיני בשעה 5:15 כל 5 העמדות פתוחות. מוכרי הבייגלה והעוגות כבר כאן, וגם דוכן הקפה של איימן כבר פתוח. יש תורים, לא מאוד ארוכים. האנשים נכנסים רק לשתים מהמכלאות, למרות שהיום המכלאה השלישית אינה חסומה. חשבנו שהם לא נכנסים לשם כי הם יודעים שהקרוסלה עדיין תקועה, אך בהמשך כן נכנסו, והכל היה תקין. החייל באקווריום מעביר מעט אנשים בכל פעם, למרות שאין הרבה תורים ליד עמדות הבידוק.
5:25 – מגיעים השוטרת הבלונדינית ושוטר נוסף ומיד אח"כ הקרוסלות נפתחו והרבה אנשים עברו, התורים בחוץ הצטמצמו למכלאות בלבד. בסה"כ זהו בוקר רגוע. הציפורים מצייצות והכל מתנהל על מי מנוחות, גם כאשר הצטברו תורים. אתמול הצלחתי סוף סוף להגיע לבקר את ח' במקום עבודתו בשוק, והוא סיפר שבימים שני ושלישי היה קשה במחסום.
מגיעות מוניק ואדמיי, עיתונאיות הולנדיות, ועמן צלם. הסברנו להם מה קורה, וכיצד מתנהלים כאן העניינים, והסברנו שהיום המצב יחסית טוב. מסתבר שמוניק נמצאת כאן כבר 3 שנים, אך זו פעם ראשונה שהיא מגיעה למחסום בשעות הבוקר המוקדמות כאשר הפועלים עוברים.
לקראת 6 יש הרבה אנשים והחלו להצטבר תורים. אנשים כבר המתינו ליד השער ההומניטרי. הגיע מאבטח שנראה היה שהוא מחזיק מפתח, אך לא הגיע חייל מהמת"ק. החיילת שהגיעה למשמרת באקווריום הציצה החוצה וביקשנו ממנה לפתוח את השער ההומניטרי. בתגובה היא נכנסה פנימה וסגרה את הדלת. רוב הממתינים התייאשו והלכו לתור הרגיל. העומדים בתור איפשרו להם להשתלב בכניסה למכלאות. באקווריום נדלק האור וראינו את השוטרת מסבירה לחיילת על הכפתורים הפותחים את הקרוסלות. ההסבר הסתיים ושוב כבה האור.
פ', הנגד מהמת"ק, הגיע ב-6:10 לערך ומיד פתח את השער. נשים וזכאים אחרים ראו אותו ומיהרו לנטוש את התורים הרגילים ולהגיע לשער. פ' הכניס את כולם והלך לאקווריום לבקש שיפתחו את הקרוסלה עבורם. שמענו את השוטרת שואלת אותו אם בדק שכולם זכאים לעבור. "את מכירה את כולם", הוא השיב לה. אך היא מתעקשת לבדוק ואדם אחד אכן הוחזר ונשלח לתור הרגיל.
6:15 – התורים התקצרו. פ' העביר עוד נגלה של ממתינים בשער ההומניטרי והלך. בהעדרו פתח את השער שוטר נוסף שהגיע. לאחר מכן חזר פ' אל משמרתו.
ב-6:30 אחרי שפתחו את הקרוסלות והעבירו הרבה אנשים, הצטמצמו התורים למכלאות בלבד. כוחותינו, שכללו כבר את פ' מהמת"ק, החיילת באקווריום, 3 שוטרים ו-2 מאבטחים, נותרו ללא הרבה עבודה.
בינתיים העתונאיות ההולנדיות והצלם צלמו וראיינו פלסטינים שעמדו בתור. בין היתר הפנינו את תשומת ליבן לאדם שחזר. אדמיי מדברת ערבית ועוזרת למוניק בתרגום. הן פנו אליו והסתבר שלא נתנו לו לעבור כי עליו לחדש את הכרטיס המגנטי. הן לא הבינו מה זה. הסברנו להן שמלבד תעודת הזהות יש לפלסטינים גם כרטיס מגנטי ועליהם לשים את האצבע על מכשיר שבודק את טביעת האצבע ומציג לחייל שבעמדת הבידוק את הפרטים אודות כל פלסטיני על גבי מסך המחשב. אם מישהו אינו מורשה לעבור, זה מצויין באדום.
ב-6:45 הכל נרגע והתורים נגמרו. הקרוסלות נותרו פתוחות. לפני שעברנו מוניק וצוותה בקשו לראיין גם אותנו. הסברנו להן על מחסום וואטש ועל פעילותינו. הן שאלו עם זה עוזר, השבנו שלא בהכרח… אך ציינו שלפני מספר שבועות היה ביקור של ראש המינהל האזרחי ומאז – לפחות בימי רביעי – כאשר אנו מגיעות ב-5:15 לערך כל 5 עמדות הבידוק כבר פתוחות. הסברנו גם על הפעילות עם מנועים ועוד. הם שאלו אם איננו מפחדות להסתובב בין הפלסטינים. השבנו שבפירוש איננו מפחדות. יש כאלה שמברכים אותנו על פעילותנו, יש כאלה ששואלים – במיוחד בימים רעים – למה אנו באות אם איננו יכולות לעזור, ויש כאלה שבוחרים להתעלם מאיתנו. אך הבהרנו שבכל שנות פעילות הארגון מעולם לא קרה שאחת מאיתנו הותקפה בידי מי מהפלסטינים.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
