שייח’ סעד יום שני 12/6/06 אחה”צ משקיפות: ג’ודי א”ס., יעל ש .מלוים: י.’ וא . בזכות המלוים שלנו הצלחנו להבין משהו מהמצב הבלתי אפשרי בו נמצאות 1200 הנפשות החיות במקום קרוב רחוק זה.ב15:30 הגענו לפאתי הכפר שם עצרו את שתי המכוניות שני שוטרי מג”ב שבקשו תעודות זהות ורשיונות רכב! לאחר הבדיקה ולאחר שרשמתי את שם הבודק הם נתנו לנו לעבור. המשכנו עד לסככת העמדה של המגב במעבר היחיד של שייח’ סעד הלו היא הדרך היחידה מהכפר החוצה.דיברנו ארוכות עם מספר תושבים שעמדו במכוניותיהן המקורקעות לכפר ליד הסלעים החוסמים את הדרך מהכפר לג’בל מוכאבר (הלא היא ירושלים השלמה…). היו סיפורים על דרך למעבר הזיתים – יש משהו כמו שביל למטיבי לכת שמוביל לכוון דרך עפר המובילה לעוד דרך עפר. כשעמדנו שם טיפס בשביל רכב 4X4 שנראה היה כאילו עומד להתהפך בכל רגע או להתחפר בעפר. אז אולי זה המקום להתאמן לראלי דקר? ואכן דוממת נצבה לא רחוק משם מכונית אמיצה שהתהפכה במעלה הזה בנסיונה להגיע אל הכפר.ניסינו לבדוק את דרכי הכניסה היציאה מהכפר – ולא מצאנו. מצד אחד כאמור דרך המלך חסומה באבנים ובאוהל עמדת מג”ב והצד השני בלתי עביר בעליל. ויש לזה מחיר! הבוקר בעקבות תאונה נחתכו אצבעותיה של אישה צעירה בעלת ת.ז. כתומה. לקח זמן רב עד שהועברה למרפאה (בערך שעה) הנמצאת 50 מטרים מחוץ לכפר המכותר בשטח ירושלמי פתוח ומשם העבירו אותה לטיפול בבית חולים בירושלים. “כל יום יש מקרה חירום אחד או שניים” אמר לנו בעל המרפאה הנ”ל. כשהם מטפלים בפלסטינים הללו הם לא רק מפסידים כסף…. אין שום אפשרות לרכב הצלה להיכנס לכפר בזמן סביר – כי גם אם נניח מכונית כיבוי אש תצא ממעבר הזיתים יקח לה שעתיים להגיע לכפר!!!! הרימונים (גז והלם) ממשיכים להזרק כל יום – היום זה היה בין 8 ל10 בבוקר.”אנחנו הולכים אחורה במקום להתקדם” – אמר לנו אחד התושבים.בכפר מספר אנשים עם תסמונת דאון הלומדים בירושלים – הם יוצאים מהכפר למחסום ומשם אוספים אותם לאלוין בירושלים.הואיל ועניין הכפר נמצא בבג”ץ – המנהל האזרחי מנוע מלתת אישורים לתושבי הכפר.ולסיום, לפני שעזבנו את האזור ניגש אלינו אחד שעובד במרפאה הקרובה לכפר שיש לו אישור שהייה- אבל אסור לו חו”ח לחזור לכפר דרך עמדת משמר הגבול 50 מטר ממקום עבודתו – וכדי להגיע באופן חוקי לעבודתו הוא צריך לסכן עצמו ביציאה באין כביש, להגיע למעבר הזיתים (שעתיים) ומשם לנסוע עוד שעה עד למרפאה!!!! ככה, פעמיים ביום.