בית לחם וסביבתה, יום ב’ 07.05.07, אחה”צ משקיפות: אלקה ב.ג., מיקה ג, יעל ב. (מדווחת) 12.10:במחסום המנהרות לכיוון דרום אין נוכחות בעמדות הבדיקה. בכיוון צפון מתנהלת בקורת. בשעה זו אין מכוניות רבות. לאורכו של הכביש מימין ומשמאל מתקדמת בניית החומות וגם הפגיעה בנוף.:12.30במת”ק עצמו שינוי חיצוני שמטרתו אינה ברורה – שורה של בטונדות בצבעי כחול לבן.כ-7 אנשים מחכים לשב”כ, וכמספר הזה למשטרה. ס”הכ היו שם בחום הכבד כ-20 איש. יש מי שרוצה לדעת אם עודנו מעוכב. אחר שוחרר בערבות לאחר שהסיע במכוניתו מספר גדול מן המותר של נוסעים ומוזמן למשפט. אינו דובר עברית, ולא הבין את משמעותם של כל הניירות שהחזיק בידיו. כבר היה בראס אל עמוד, אולם אמרו לו שצריך לבוא הנה. לאחר נסיונות חוזרים ונשנים להתקשר עם מאהר, התברר שלא נמצא היום ודבר אתנו מירושלים. הוא אמר לבוא אליו מחר. הסברנו לממתינים שאין מה לצפות היום למשטרה, אולם לא כולם שוכנעו לעזוב.אדם אחד בקש אישור להגיע לבית החולים תל-השומר עבור דודתו, שבנה נפל מפיגום במודיעין ושוכב שם. הוא רוצה ללוות אותה כי היא איננה יכולה להגיע בעצמה. האישור שלו כבר פג תוקפו ולדודתו חסרו מסמכים . הוא כבר נדחה הבוקר, ואנחנו נסינו לתווך בינו לבין הסגן שיצא אל השער. ראוי להדגיש שרוב הממתינים מדברים רק ערבית, והסגן שהיה אומנם מנומס , דבר רק עברית. הדבר יוצר בעיה קשה של תקשורת – גם כך מסובך להבין מה המסמכים הדרושים לצורך אישור כזה או אחר, כאשר אין שפה משותפת זה בלתי אפשרי.אדם אחד המתין לקבלת כרטיס מגנטי, שאותו אין נותנים עד לגמר עבודות השיפוצים, ואחר ניסה בשנית לקבל אישור להעביר את בנו החולה לביה”ח אל מוקאסד.היה גבר תושב נועמן (מזמוריה), ישוב שבו 200 נפש בתחום ישראל, אולם הגדר עומדת לנתק אותם ואין להם מעמד. התושבים הגישו בג”צ באמצעות עו”ד לאה צמל ונקבע דיון ל-13 בחודש, ועל כן בא לבקש אישור למועד הזה.נסינו להגיע לנועמן אולם התברברנו ומצאנו רק עובדים בסלילת דרך חדשה לתקוע ולנוקדים.התועלת היחידה שהביאו הייתה טרמפ קצר שנתנו לאחד האנשים הנואשים.