זעתרה (תפוח), חווארה, עורטא, יום ג' 9.6.09, בוקר
בזעתרה נפתחה האינתיפאדה השלישית והיא שונה מקודמותיה.
כשהגענו למגרש החנייה של המחסום ראינו כשבעה פלשתינים יושבים על המדרכה. הם סיפרו שהם פועלים משכם, יצאו במונית לעבודה במסחה, התבקשו לרדת מהרכב וכלבנית באה לבדוק את הרכב.
הנהג לא מרשה שכלב ייכנס לו לרכב. צבא הגנה לישראל מתעקש.
ככה הם יושבים כחצי שעה, מאחרים לעבודה, ומחכים לפתרון. הנהג היציע לפרק בעצמו את כל הרכב ובלבד שלא ייכנס כלב. המפקד, צעיר והחלטי יודע שנגד הפצצה שהפלשתיני מוביל במונית יחד עם הפועלים, יש רק תרופה אחת:כלב. מפעם לפעם מגיע המפקד עם חייל או שניים, מוציאים הכל מהבגאז ומתחת למושבים. מחזירים, אבל את המפקד לא עשו באצבע. הוא יודע שאת המטען המוחבא ימצא רק הכלב. והפלשתיני אומר: יש לי דת. יש לי אמונה. האמונה שלי לא מרשה לי כלב באוטו.
מה שמדהים הוא שלא אזקו אותו, קשרו לו את העיניים והכניסו כלב לרכב בין אם הוא רוצה ובין לאו.
אחרי שעה של המתנה חילקו את התעודות של הפועלים ורק הנהג נשאר בשטח יחד עם ההתעקשות שלו.
חשבנו שאולי לא נעים למפקד לשחרר אותו בנוכחותנו בלי בדיקת הכלבנית כל עוד אנחנו שם. בכל זאת, כניעה של הצבא מול התעקשות של אדם אחד. לקחנו את מספר הטלפון של הנהג ונסענו משם. לא לפני שהבענו את התפעלותנו מהעמידה שלו. אחרי כחצי שעה, התבשרנו בטלפון ששיחררו אותו.
כמה זמן ואיך היה הכיבוש מחזיק מעמד אם את העמידה הזאת על שלו היו מאמצים יותר ויותר פלשתינים?
בחווארה מגרש החנייה לא מלא. מסתבר שיש הקלות בכניסה ויציאה של מכוניות אל ומהעיר שכם. אין תורים במחסום הולכי הרגל וגם מחסום הרכבים לא עמוס. חמודי, ילד המחסום שמוכר ממתקים בא לספר שעצרו את האח הגדול שלו, בן החמש עשרה. הצבא לקח אותו למקום לא ידוע. גם אמא של חמודי הגיעה למחסום. אמרו לה שהבן שלה במת"ק עוורטא.
לקחנו אותה לעוורטא, כמובן לא בדרך הקצרה שמותרת רק לישראלים אלא בסיבוב הארוך דרך העיירה עוורטא. היא נכנסה ולמזלה מזלנו יצאה אחרי עשר דקות. צריך לגשת למת"ק שכם שבתוך שכם, שם יגידו לה מה קורה עם הבן. הסענו אותה ואת הפנים המודאגים שלה למת"ק שכם. מה פתאום בדרך הקצרה שלוקחת שלוש דקות ושלפלשתינים אסור לנסוע בה? שוב נסענו עשרים דקות מסביב. הורדנו אותה במחסום חווארה והיא נכנסה לחפש את הבן שלה.