סיור בכפרים: זעתרה, חווארה, ביתא, עקרבה, יאנון, אוסרין 18 בספטמבר 2011
מטרת הנסיעה – הכרות של דבורקה עם מסלול 5 ובדיקת הדרך שבין ביתא לאוסרין, הדרך מאוסרין לעקרבה ומעקרבה לקוסרא.
יצאנו בשעה 10:00 בבוקר.נסענו על כביש 5, עברנו את מעבר שומרון והמשכנו ישר, לצומת תפוח (זעתרה). בצומת לא ראינו מכוניות מעוכבות, המשכנו לחווארה.
בחווארה מצאנו את הדרך הצדדית שכמעט בלתי נראית מהכביש לכיוון אודלה וביתא. ראינו מרחוק את הלונה פארק אך לא נכנסנו.
מאודלה פנינו לביתא ומשם רצינו למצוא את הדרך לכפר אוסרין. פה קרתה לנו טעות בניווט ועלינו על דרך צפונית יותר שאי אפשר לראותה במפה המצולמת מאטלס כרטא, אבל כן ניתן לראותה במפה של "בצלם". זאת הדרך הצפונית יותר שיוצאת מביתא.
במקום להגיע לאוסרין הגענו לכפר עקרבה. ממש בכניסה לכפר פגשנו קבוצת בחורים ליד חנות מכולת. מהם הבנו שטעינו בדרך ושהגענו ישר לכפר הגדול עקרבה, בעצם זו עיירה גדולה הנמצאת במקום עם נוף נהדר שצופה לעבר בקעת הירדן. הצעירים ממש שמחו לראות 3 סבתות יוצאות מהמכונית ומתחילות לדבר איתם. חלקם מדברים עברית טובה, כי עובדים בישראל . הוציאו כסאות מחנות המכולת, הביאו מיץ ומים קרים והתחילו לשאול אותנו שאלות. וגם אנחנו אותם.
עניין אותנו מה הם חושבים על המהלך שהרשות הפלסטינית עושה. גם פה כמו בכל המקומות האחרים בהם ביקרנו לאחרונה, מרביתם לא מאמינים שהמהלך הזה יביא לשינוי במצבם הכלכלי, וזה מה שבעצם הכי מעסיק אותם. חלקם אומרים: "פאיאד הוא גנב, נותן את הכסף רק ברמאללה...."
ואז החלו לספר לנו מה היה בכפר אתמול (כלומר שבת 17.9 ).
בשבת אחר הצהרים יצאו 4 מתושבי עקרבה ברכב לכפר יאנון, השוכן צפונית לעקרבה. אנשים אלה הם למעשה תושבי יאנון שעזבו את יאנון לפני מספר שנים בגלל ההצקות של מתנחלי המאחזים שסביב איתמר (כמו אברי רן מ"גבעות עולם" ומתנחל בשם ויקטור שמטיל עליהם אימה ואשר רשויות המשפט לא מצליחות, או לא מספיק רוצות, לשים עליו יד) ותושבי התנחלות איתמר עצמם. ביאנון עצמה נשארו רק מעט מאוד תושבים, מרביתם זקנים.
סמוך ליאנון נגמר הדלק ברכב, והם שלחו את הנער הצעיר שהיה איתם שיביא דלק מעקרבה, כשחיכו לדלק הגיעו אליהם 5 מתנחלים שירדו מהגבעות והחלו להכות לקלל אותם וחטפו אותם מהמקום. הם הצליחו לטלפן ולהזעיק את החברים שלהם מעקרבה וכמעט כל הכפר יצא אל השדות לכיוון יאנון.
בינתיים הגיע הצבא למקום ושאלו מה קרה. כשאמרו להם שהמתנחלים חטפו 3 אנשים שלהם ג'יפ צבאי יצא לכיוון המתנחלים וחזר ואמרו שאין שם אף פלסטיני. אנשי הכפר איימו על הצבא שאם לא יחזירו את אנשיהם הם הולכים לעשות "בלאגן גדול" רק ב-10:00 בערב שוב יצא ג'יפ צבאי וחזר עם הפלסטינים שנחטפו.
הפלסטינים סיפרו שגם כשהמפקד הצבאי אמר למתנחלים לשחרר את הפלסטינים הם סרבו וירו לפלסטינים בין הרגליים. איש מהמנחלים לא נעצר על כך. ראינו הרבה אבנים גדולות זרוקות על הכביש ונאמר לנו שאת זה שמו אנשי הכפר כדי לא לאפשר למתנחלים ולצבא להיכנס לכפר. ראינו את האוטו שנתקע בלי דלק, וכששאלנו מדוע לא לוקחים אותו הם אמרו שהם מפחדים שהמתנחלים בלילה שמו בו מטען חבלה וזה יכול להתפוצץ.
המשכנו לנסוע לכפר הכמעט נטוש, יאנון. המקום מדהים ביופיו וזכור לנו מימי המסיק לפני הרבה שנים כמקום שוקק חיים, אולם היום כמעט כל הבתים נטושים ומרבית התושבים עזבו לעקרבה.
הגענו לבית של אחד הבחורים שנסע איתנו וסיפר שאמא שלו מגיעה כל פעם לבית ומנקה ושוטפת אותו כדי שלא ייהרס. אכלנו תאנים ורימונים. נסענו לתוך הכפר ובחלקו העליון, שבו קצת יותר תושבים, פגשנו 3 בחורות מה-ISM שמאיישות אחד הבתים, ונמצאות בקשר עם ראש הכפר. הן מצלמות וכותבות כל יום דוח שמעבירות לחו"ל ובו תיאור של כל מה שהמתנחלים גורמים למקום.
חזרנו לעקרבה, סיירנו בעיירה הגדולה וראינו שחלק מהבתים הם בתי אנשים עשירים שנסעו לחו"ל, "עשו" כסף" וחזרו ובנו למשפחותיהם בתי מידות. ככה זה במרבית הכפרים, אנשים שמתעשרים בחו"ל בונים בתים יפים למשפחותיהם אבל לא משקיעים דבר לכפר עצמו.
מעקרבה נסענו עם 3 ידידנו החדשים לכפר אוסרין, והבנו מה הייתה הטעות שלנו כשרצינו להגיע לאוסרין מביתא. אוסרין, כפר לא גדול במרומי ההרים עם נוף יפהפה, וגם בו חלק מהביתים יפים וחלק עלוב מאוד.
לאחר שנפרדנו מהבחורים מעקרבה חזרנו לביתא, לכביש 60 , צומת תפוח והביתה.