חברון, יום א' 6.5.12, בוקר
חברון
ליד מחסום תרפ"ט, לפני העלייה לתל-רומיידה, ראינו מעוכבים וירדנו מהרכב. מוחמד לא יכול היה לעצור לפני העיקול ולכן המשיך עד למעלה. אחד מהחיילים הורה לו לעצור לביקורת, והוא עצר ליד המכולת, מרחק מטרים ספורים מהמקום בו החייל פקד עליו לעצור, כדי שלא יצטרך לעצור את הרכב בעלייה ולהסתכן. ואילו אנחנו למטה ליד המחסום צפינו בחיילי כפיר משועממים שולחים מבטים מזלזלים כלפי העוברים והשבים דרך המגנומטר. איש זקן אחד הורשה לעבור דרך הפשפש וכן כמה מורות. התפעלנו מהעברית הטובה מאד בפיו של חייל מתנדב משיקגו שסיפר על תכניותיו לאחר שחרורו ואנחנו סיפרנו לו במשפטים ספורים על מעשינו שלנו במקום. משקיפי טיפ"ה צפו. אחד החיילים היה בלתי מרוצה בעליל מהשיחה ורמז לו שלא לשוחח אתנו: "גם אמא שלי מתנגדת לנשים כמוכן". אחר זמן קצר התקשרנו למוחמד והוא ירד.
כשכבר רצינו להיכנס לרכב, החליט החייל הזה ומפקדו לעכב את מוחמד כי לא עצר בדיוק היכן שהחייל למעלה הורה לו. "סרבת לפקודה! וזו עבירה ואני מעכב אותך. תן לי את תעודת הזהות שלך ובוא אתי." כמובן שעמדנו על-כך שאם הוא בודק את תעודתו של מוחמד, עליו לבדוק גם את שלנו ואם הוא מעכב אותו, אנחנו יחד. בתגובה הוא אמר שהוא באמת מעכב אותנו, אך לחוד. "אתן תעמדו בצד, כי אני רוצה להפריד ביניכם ולחקור כל אחד לחוד". אנשים כבר החלו להתגודד וענת כהן כמובן, שחסמה את הדרך ותוך הרפרטואר הקבוע גם הסתודדה עם אחד החיילים.
התעודות שלנו נלקחו ודרשנו מהחייל לזמן את המשטרה. לאחר שחלף זמן, וככל הנראה הוא לא קרא למשטרה, התקשרנו. והמשטרה הגיעה ללא שהיות ותוך זמן קצר נאמר לנו לקחת את הרכב ולעצור ליד משטרת מערת המכפלה. בדרך מג"ב עצרו אותנו אבל הם ככל הנראה כבר היו מודעים לתקרית. השוטרים, באדיבות ובהבנה רבה, החזירו לנו את תעודות הזהות. ונשמו לרווחה.
אנחנו לא. מוחמד ציין שהוא מבין שיש חייל גזען, אך מה שהפליא אותו שלא נמצא ולו אחד מבין קבוצת החיילים שהתנגדו למה שהתחולל. הוא הזדעזע מהגישה המובנת מעליה שכך יש להתייחס לערבי. וכשנשאלנו אם אנחנו יהודיות (בוגדות) הוא קרא: "אני מוסלמי גאה!"
כל הכבוד.