בית לחם (300)
6.30 בוקר סגרירי שקט במיוחד. למרות קהל העוברים המועט - 8 עמדות המחסום מאויישות ופתוחות בשעה זו. לא ברור מה יום מיומיים, אך משיחותינו עם האנשים אנו מתרשמות, כי רוב ימות השבוע כך היה.
7.00 חילופי משמרות של חיילי המשטרה הצבאית בעמדות הביקורת של המחסום.
מישהו שעבר את הביקורת מספר כי לחברו, שיש לו אישור, לא נותנים לעבור הבוקר. חנה ניגשת לשער ומשוחחת עם הבחור "המסורב" ונותנת לו את הטלפון של סילביה, לבירור. ייתכן מאוד שהוא "מנוע תחקור" כמו רבים בזמן האחרון, שיש להם אישור מעבר אך מציקים להם ומעכבים אותם כל בוקר ולבסוף מאפשרים להם לעבור.
7.10 לאולם המעבר מגיעים עוד אנשים, במעין גלים שמשתחררים מדי פעם , אך היום המעבר שקט ויעיל. ואולי הסוד לנינוחות טמון בביקור של משלחת מהפרלמנט הדני, שבאה הבוקר להתרשם מסידורי המעבר במחסום. אנו פוגשות שוב את חברי המשלחת האקומנית החדשה (EAPPI)מנורבגיה ומאירלנד.
7.20. אם צעירה מחזיקה בידה מכתב הזמנה מבי"ח "הדסה\הר הצופים" המזמין את בתה בת ה11 לטיפול , הבוקר, במחלקה ההמטולוגית. הבת כבר עברה עם הסבא אך התנאי של הרופא לטיפול הוא, שגם האם תהיה לצידה. חנה מנסה לסייע, אך המכתב רצוף שגיאות (תאריך ושם לא תואמים).טלפונים לחנה ב וליעל ש. לא מקדמים את העניין. חנה א. מטלפנת למת"ק בית לחם והם מפנים את האם המודאגת למת"ק חברון, שם, מבטיחים, יטפלו בבקשה ברוח אוהדת וכנראה יאפשרו לה לעבור. לנו נראה, שעם קצת רצון טוב, גמישות והתחשבות, יכלו לפתור זאת, באותה מידה, גם באמצעות מחשב\טלפון ופקס, ולחסוך לאם הדואגת כל כך את הטרטור - לנסוע עכשיו לחברון ולחזור למחסום בעוד כמה שעות על מנת כדי להיות סו"ס עם הבת בשעה קשה. אבל אולי אנו מגזימות בציפיות...
7.30 רבים מהעוברים מברכים אותנו לשלום ולחג שמח. האווירה די נינוחה, אבל לסיום מגיעה אלינו בקשה מסריחה, פשוטו כמשמעו – צעיר כועס מבקש ש"תעשו משהו כי המצב בלתי נסבל" – בצד הפלסטיני של המחסום אין שירותים. לפני 4 חודשים, הודיעו שסוגרים לשיפוצים ומאז הם סגורים. אנשים ונשים עומדים שעות, ללא תנאים סניטריים מינימליים, "זה לא אנושי" הוא אומר, בצדק. אנו מבטיחות להודיע לקצין פניות הציבור ולעקוב אחר הטיפול במחדל חסר-ההתחשבות הזה.
7.40 אנו עוזבות את המחסום.
בגלל צירוף נסיבות אישיות (דווקא משמחות) לא יכולנו להגיע היום למת"ק עציון, כהרגלנו.