בית לחם (300)

9:30 – 10:30

ימי הרמדאן נגמרו ואפשר שוב להגיע ברכב עד למחסום. אמנם היתה גדר בכניסה לחניון אך קל להזיז אותה.

באופן מפתיע (אותי) כל אזור המחסום שומם לחלוטין. כמעט ואין פלסטינים שמנסים לעבור לירושלים. ייתכן שהמחשבה לבלות מספר שעות מימי החג המסיים את חודש הרמדאן בעמידה במחסום אינה מלבבת ומכאן ההימנעות.

הבודדים שהגיעו באו ככל הנראה לצרכים אחרים ולא לתפילה באל-אקסא. מסיור קצר שעשיתי באזור שער שכם הסתבר שרוב החנויות סגורות וגם שם אין כל זכר לצפיפות הרגילה בימי שישי.

מיעוט העוברים במחסום לא הפך את המעבר לפשוט יותר. אישה שביקשה לעבור לבית חולים כדי לבקר את בנה עברה אך כלתה סורבה כיוון שבאה ללא אישור. האיש מאושפז כבר זמן רב, הנשים חשבו שגם בחג ינהגו על פי מדיניות ה"הקלות" שהיו נהוגות במהלך חודש הרמדאן אבל החג לא נחשב מבחינת הנהלים והכלה לא עברה למרות ניסיונות לפנות ולעזור.

הגיע רופא שעובד בירדן. לו בא בארבעת השבועות הקודמים היה נכנס, אך כאמור החג אינו נחשב לאירוע שראוי במהלכו לאפשר כניסה והוא נדחה לאחור. איש העולם הגדול, מאוד מנומס, הציג את תעודת הרופא שלו ושאל שוב, חושב אולי שלא הובן או שהוא לא הבין נכונה את הסירוב - אך נדחה שוב.

ישראל כבר באמת לא מייחסת כל חשיבות לתדמיתה בעולם.