ג'וברה (כפריאת)

 13.15 – שער הילדים פתוח. חיילים וחיילות נינוחים ומסבירי פנים. הקבוצה האחרונה עוברת ב-13.40 .שער 700 – 5-6 משאיות. אין עיכובים ואין מעוכבים. התנועה מתנהלת בסדר ומחכים בערך חצי שעה. ג'ובארה – נראה שאין בעיות מיוחדות בתחילה. ויש רק מעוכב אחד. המעוכב, תושב חאן יונס, נשוי לאישה תושבת ענתא, מחכה משעות הבוקר. אחרי הרבה טלפונים לכל מי שאפשר, קמיל שולח את סרן אבי ואת איעד לטפל בו וגם באשה מבוגרת שגרה בטול כארם ויש לה שדות בג'בארה. לא איפשרו לה להעביר דברים מצד לצד. חייל גבוה ורזה, כהה עור חובש כובע שעליו רשום "משטרה", עצבני, גס רוח וצועק. לא מדבר איתנו. אדם שנראה כמתנחל, נושא נשק, עצר מכוניות פלסטיניות ובדק את תכולתן. הוא סרב לבקשתנו להזדהות, אמר שהוא בתפקיד ואנחנו מפריעות לו בתפקידו. הוא דרש מנהגי המכוניות לנסוע אחריו לבדיקה. מס. הרכב שלו 00-628-57, מסוג טנדר טויוטה,ועל החלון כתוב "יחידת הפיצוח". ברור שהוא לא הרגיש צורך להזדהות גם לפני בעלי הרכבים שעצר ובדק. שאלנו אותו אם גם בדיזנגוף הוא היה מרשה לעצמו לעצור רכב ולבדוק את בעליו ללא כל סימן מזהה. מאוחר יותר הוא בדק גם תעודות זהות של פלסטינים הולכי רגל והשפיע לרעה על התנהגות החיילים. מסתבר ששמו אשר והוא שייך למשרד החקלאות.משפחה של מתנחלים עמדו במחסום כדי "לשמור על החיילים". במשך כל הזמן שהיינו במחסום חלפו מכוניות של מתנחלים ועצרו כדי לתת " משלוח מנות" לחיילים במחסום. קבוצה של בחורים חרדים ירדה מרכב "היכונו לביאת המשיח" ופצחו בשירה וריקודים שנמשכו כ-10 דקות. בינתיים נתפסו עוד 7 אנשים שהגיעו מטייבה אחרי עבודה או חיפוש עבודה והיו צריכים להגיע לבית פוריק. הם עוכבו אך סרן אבי הבטיח לדאוג לשחרורם. לאף אחד מהם לא היה פלאפון ועל כן נתתי את מס. הטל. שלי ובקשתי שיודיעו לי כשישוחררו. הבחור מחאן יונס הוא מבוקש, לדברי סרן אבי, והשב"כ מטפל בו. הוא איננו יכול להתערב. גם לו לא היה פלאפון ועל כן נתתי לו את המספר שלי ובקשתי שיתקשר אם יהיו בעיות.