ג'וברה (כפריאת)

שבע בבוקר, שער הילדים, כולם עוברים. השער נסגר בשבע וחצי. עברנו למחסום ג'ברה. במחסום הרבה מאוד חילים, הרבה מאוד תנועה, כנראה בגלל פורים. במחסום משרתת פלוגת נחשון. לצד המחסום, 3 מעוכבים, חברה צעירים כבני 20, שניים מהם היו כפותים באזיקונים. אחד נקרא לג'יפ המשטרתי שהיה במקום, כעבור כמה דקות, אחרי שיחה עם השוטרים, הבחור פתאום נעלם. חשבנו ששיחררו אותו, אולם ראינו אותו רץ במהירות לעבר הכניסה לטול- כארם. איש לא שם לב! משאית כפולה הגיעה מכיוון ישראל, חצצה בין השוטרים לחיילים לבין אזור המעוכבים. ראינו שהבחור הכפות שעמד בצד התחיל ללכת מסביב ואז ראינו אותו במרחקרץ! כעבור זמן מה, החיילים והשוטרים שמו לב שהבחורים נעלמו, הייתה קצת מהומה, הסתכלו לעברנו, כולם היו מבולבלים ונבוכים. גם אנחנו. החיילים טענו שהם היו בעלי תעודות מזויפות, בדיעבד הבנו שהבחורים בעצם ברחו. הגיע ג'יפ צבאי עם חבורת קצינים לברר מה קרה, מוטי, מ"פ הגזרה (גזרת אבנ"צ, אבני -חפץ) ביקש שלא נפריע, ברמיזה שבגללנו הבחורים ברחו. כלומר, אנחנו הסחנו את דעתם. התעקשנו ולא וויתרנו להבהיר שלא היה שום קשר אלינו. גם בגלל שזה עתה הגענו ובקושי הספקנו לראות מה קורה. עמדנו לגמרי בצד ולא דברנו עם אף אחד ,טרם הבנו מה מתרחש, הבחורים פתאום נעלמו!!! ראינו אותם עם אזיקים, אפילו צילמנו, וכעבור כמה דקות הם נעלמו. בעקבות בריחת שני הבחורים הגיע גי'פ צבאי: " תפשתי אותם על הבוקר עם התעודות המזויפות" התגאה החייל. "למה לא ירית בהם?" שאל הקצין. החייל מלמל משהו לא מובן והוסיף: "פתאום הגיעו אלה מ'תנו לחיות לחיות' ..." (אנחנו). הבחור שנותר, בן 23 מטול כארם, שעבר, ללא אישור לג'בארה, אשר עוכב עם השניים הכפותים, קרא לחייל ואמר לו שהוא רואה דמויות רצות רחוק בהרים. כנראה במטרה לקבל את התעודה שלו חזרה. באמת כעבור זמן קצר הוא אמנם שוחרר. כעבור רבע שעה הגיע גי'פ עם חבורת לוחמים מרוגשים ומלאי סיפוק על שתפסו את שני הבורחים אשר הגיעו מפוחדים כאשר עיניהם מכוסות. צילמנו. יש תמונות, הכניסו אותם לגי'פ , את מס' הגי'פ צילמתי, לא הספקתי לרשום, אם יש צורך אעביר את המספר מאוחר יותר. משאית עם נהג ערבי ישראלי בעל תעודת זהות כחולה מקלנסוואה, הגיע מכיוון מזרח (אבני-חפץ), אנחנו נסענו בכביש הזה מספר לא מועט של פעמים ללא שום בעיות, איש לא עצר אותנו. אותו עצרו. תחקרו. היו חילופי דברים בין החייל לנהג. חייל: "אתה מבטיח לא תעשה את זה עוד פעם, אתה מבטיח לי? אחרת אני אקרא למשטרה" . מסתבר שלערבי ישראל קשה מאוד לנוע בכבישים הללו המובילים לגדה. בצד עמדה אישה מהתנחלות עינב, רופאה, עובדת במרפאת ליכטנשטיין בכפר- סבא. מחכה לטרמפ. החיילים מאוד מאוד השתדלו למענה. הבטיחו שימצאו לה. אנחנו עמדנו מעבר לכביש, היא נגשה אלינו עם סרט כתום ושאלה אם אנחנו רוצות להתחפש, לשים את הסרט על הראש. הרמנו גבה? "פורים- להתחפש?" היא והחיילים מאוד השתעשעו. משמרת החיילים במחסום הייתה מאוד אלימה ולא מתקשרת, סירבו בתוקף למסור שמות. " למה אתן עושות את זה?" אמר חייל משפט יחיד. היו גם שני מתנדבי קו התפר, זה שעמד בקדמת המחסום, היה בלתי נסבל אבל היה נחמד במיוחד כלפי כל מכוניות המתנחלים שלא פסקו מזרום עם משלוחי מנות מושקעים. שלוש מכוניות דיפלומטיות הגיעו מכיוון שכם, התקרבו, עברו את קו העצירה ב-10 מטר, החייל סימן להם בגסות לחזור אחורה, דפק על האוטו בהיסטריה ובאגרסיביות, דרש שיזוזו, הם העזו לעבור את הקו. אלו היו דיפלומטים משגרירות בלגיה, הקונסול הבלגי בירושלים. קשורים לאיזה שהוא פרויקטים של שיתוף פעולה. החיילים ביקשו את התעודות של כל יושבי המכוניות, אסרו עליהם להגיע לג'ברה. הייתה מהומה לא קטנה, חילופי דברים קשים, אנשי השגרירות יצאו מהמכוניות והתקוממו על היחס, זה היה כל כך מביך ובלתי נתפש . הרמנו טלפון לכאמיל ששלח שני נציגים שלו למחסום. תוך שניות, עוד לפני שהקצינים הגיעו שחררו את המכוניות והם נסעו לכיוון ג'ברה. רציתי לקבור את הראש באדמה. האורחים שלנו משגרירות קנדה, היו המומים מן הסיטואציה הכל כך הזויה. דרך אגב, נציג המת"ק במחסום, סגן, אינו דובר ערבית, סירב למסור את שמו, נראה תלוש ובקושי תפקד. מכונית לבנה, עמוסה אנשי צבא, עוברת מכיוון ישראל לכיוון שכם, מישהו מנפנף בהתלהבות לשלום, ידידינו עופר, רב סרן עופר מחווארה, "היי, בואי איתי לחווארה" חייך חיוך רחבב-10:30 נסענו לכיוון מחסום טייבה- אירתאח. תור גדול של משאיות משני הצדדים, כ-15 מכוניות ספרנו בצד הדרומי, התור כמעט ולא זז, אולי בגלל הסגר, היינו שם זמן קצר ונסענוחומר למחשבה: החיילים שעומדים במחסומים מתפקדים בעצם כשוטרים בסיטואציות שונות- בגלל הטיפול שלהם באוכלוסיה האזרחית, כמו שוטרים אזרחייםמדוע אי אפשר בעצם לבקש מהם להזדהות?.