אבו-דיס, ואדי נאר, יום שני, 25 באפריל 2005 אחה"צ. משקיפות: ג'ודי א., טליה א.ס. ונעה י. (מדווחת) פקקים בסביבות העיר העתיקה. לקח לנו כ-45 דקות להגיע לאבו-דיס. הפשפש לשעבר: מעט אנשים. אין נוכחות מג"ב. הרוב עוברים-מטפסים מעל החומה, מעט עוברים בדרך המעט יותר ארוכה אך יותר קלה – חצר המנזר. בדרכנו למחסום שממזרח לחומה בא מולנו ג'יפ מג"ב, אמרו לנו שלום ומה נשמע, נסעו עד החומה וחזרו. בדרכם בחזרה למחסום המזרחי עצרו אנשים שחלפו בדרכם וביקשו לראות תעודות. במחסום המזרחי – רגיל. עוברים תעודות כחולות, אך גם כמה תעודות שטחים עם אישורים. שאלנו האם יש כאן סגר? ונענינו שהסגר לא במקום הזה. כאן – הכל כמו תמיד.כשחזרנו פגשנו את נהגי הטרנזיט שסיפרו שגילי עבר לוואלאג'ה. כדאי לשים עין מה הוא מעולל שם. עזרייה: אין מחסום. 17:30 הקונטיינר: מעט עוברים. תור מכוניות קצר יחסית. תנועה דלילה. שוב שאלנו לגבי הסגר. "הסגר רק בכניסה לישראל. פה זה לא ישראל, את יודעת." – "אני יודעת"(!) כלומר- מחסום 300 וכיוצ"ב.עמדנו בצד המחסום, ליד הכניסה לקרוסלות. ניגש אלינו מפקד המחסום וטען שאנחנו בשטח הסגור ואסור לנו לעמוד שם. התווכחנו וטענו שתמיד אנו עומדות שם, שזהו שטח ציבורי ולא שטח צבאי סגור ועוד. אך מכיוון שלא הייתה כמעט נפש חיה מלבדנו החלטנו לא להלחם על כך הפעם ונסעו הביתה.פקק אדיר במחסום א-זעים, למרות שכמעט לא עצרו מכוניות לבדיקה