בית איבא

בית איבא, יום ג', 26.4.05, אחה"צ משקיפות: הורית ה"פ, חנה כ', פתחיה ע' (מדווחת)אורחת: שולמית פ' 15:30 – הגענו לבית איבא. המחסום התנהל אופטימלית: התנועה זרמה, ולא נוצרו תורים. מעוכב אחד. מכיוון שנמסר לנו על ידי נהגי המוניות כי בשבי שומרון יש מחסום פתע מטריד. נסענו לבדוק, ועד שהגענו כבר נעלמו עקבותיו. חזרנו, ומצאנו שלמעוכב האחד הצטרף מעוכב נוסף, מבוגר יותר. התברר שהשניים נעצרו על ידי משטרת ישראל בחשד שנסעו במכונית גנובה, והם אזוקים בידיהם. המעוכבים טענו שהם קנו את המכוניות ורישיונותיהם נלקחו בידי המשטרה. המפקד המקומי התנער מהעניין. מכיוון שנראה לנו שהפיכת המכלאה לתא מעצר ארעי, כאשר בני אדם אזוקים בה במשך שעות, היא תופעה טעונה בדיקה, טלפנו לכל מי שהיה מוכן לשמוע (זכויות הפרט, הומניטרי-צה"ל, מת"ק, עדה רבון).יצוין כי לכל אורך הזמן עמד ליד המכלאה פלסטיני מבוגר נמוך קומה, החיילים התלוצצו אתו ועליו, הוא נשא ונתן, הלך ושב. סדרן המוניות? מאכער? משהו אחר? ואכן, לאחר שש בערב הופיעה מכונית משטרה, שוטר ששמו ר' נטל את השניים, התיר אותם מאזיקיהם, הכניס אותם איש-איש למכוניתו (מכונית רגילה ומונית צהובה), ונסע אחריהם. הוא מנע כל אפשרות לקחת מהם פרטים נוספים (שמותיהם ומספר תעודת הזהות של אחד מהם נמסרו לנו קודם-לכן). לאן הם נסעו? האם הם שוחררו לחלוטין? לר' פתרונים. התנועה הרגילה המשיכה לזרום. חוץ מצעקות ספורות בעברית על הנשים המתמהמהות – הכל נוהל כמצופה. א' הנהג, שבא למקום, נתבקש להזדהות ולמסור מסמכים בתואנה שאין לו תג של המחסום. הבענו פליאה על כך ששולמית האורחת ששהתה במקום כבר כמה שעות ללא תג לא נתבקשה לעשות זאת. מכיוון שההסבר הגזעני לא יכול היה להיאמר, העניין נסגר.ב-18:30 עזבנו. מחסום פתע ליד דיר-שאראף, למעלה מעשר מכוניות בכיוון אחד, כעשרים בכיוון שני, איזון יזום לפקקי חול המועד שמעבר לקו הירוק. סוף.