בית איבא

בית איבא, שבת, 30.4.05, אחה"צ משקיפות – חנה בר"ג , ויוי צ' (מדווחת) 14:00-17:00במחסום בית איבא, ביום של מזג אוויר מלא רחמים, צריך בעצם להודות על האבק והחול הלבן שלא מרחמים, כי הם, בתוספת הקרוסלות ושבילי הבטון המכוערים, מזכירים לנו שהמחסום הוא חומות בית הסוהר ונמצא שם גם כדי להתיר ולא רק כדי לאסור את המעבר בין אגפיו. ככה זה כשמספר רב של אנשים עוברים מהר מאד למרות הקרוסלות ובדיקת התעודות, וכשהחיילים בזמן המשמרת שלנו לא צעקו, לא אזקו, לא הפכו דוכנים ולא ירו. ככה קל להשתעמם ולשכוח על מה באנו לעשות ווטש. וככה הלכנו אחרי מג"ב, שהלך לחפש פעילות 500 מטר צפונית למחסום, וניצלנו את רוב זמן המשמרת כדי לשמוע מפי נוסעים ונהגים יותר על סוגיית אוטובוסים/מוניות במחסום.חניית המוניות המשמשת את היוצאים ונכנסים משכם הורחקה כ-500 מטר צפונית למחסום. על כן האנשים נדרשים לכתת רגליהם מרחק גדול – בהערכה גסה, כקילומטר מתחנת המוניות של הצד המזרחי (שכם) לצד המערבי. מדי פעם מונית בודדת מורשית להתקרב למחסום. האוטובוסים עוברים עם נוסעיהם מצד לצד של המחסום אלא שהאוטובוסים אינם אוספים את נוסעיהם במחסום. אלה נעים על צירים שבין עיר לעיר, שהעיקרי ביניהם הוא שכם–טול כרם. הם אינם זמינים כל העת, כמו המוניות הרבות הצובאות על המחסום משני צדיו. התעריף באוטובוס זול בהרבה מזה של המוניות, ולמרות זאת מוכיחים האנשים הרבים שהחליפו מוניות והלכו את המרחק הגדול בין מונית למונית שעדיף להם להשתמש במוניות כי הן זמינות ונוסעות גם בדרכים צדדיות עד לכפר ולא רק על ציר ראשי בין תחנה מרכזית אחת לשנייה. על כן ההקלה בדבר מעבר אוטובוסים במחסום היא הקלה יותר משמעותית לצבא מאשר לאוכלוסייה הפלסטינית, ומשמשת לדעתי לשיפור קוסמטי של המחסום עצמו ומחסומי הדרכים הבאים לאחריו. הרי יותר קל להיתקל באוטובוס עם 55 נוסעים במקום עשר מוניות צהובות המחכות בטור עורפי. מה גם יש יותר שקט במחסום כשהוא נקי ממוניות ונהגים הנאבקים ביניהם על נוסעים.ג'יפ של מג"ב שנסע לכיוון שכם התמקם לפני חניית המוניות. שוטרי המג"ב עיכבו באופן אקראי גברים לבדיקת תעודות, כי באותו זמן איש לא עוכב בעמדות הבידוק ועל כן כואב שאין מספיק בעיות. הגברים עוכבו קרוב לשעה ואנחנו טילפנו לגורמים מספר כדי לזרז את החזרת התעודות כולל טלפון אדום למח"ט, באדיבות חנה ב.