בית איבא

בית איבא, יום ג', 3.5.05, בוקר צופות: שלומית ס', מיה מ', רותי כ', נטע א', אלינוער (מדווחת) 7:15-8:30שהינו בבית איבא זמן קצר יחסית, כי נמסר לנו שבענבתא יש מחסום קשה, וגם בג'ובארה המצב לא היה פשוט(דיווח נפרד).הקבוצה היתה גדולה, ולכן התחלקנו - שתיים עמדו בצד המערבי (הכניסה למכוניות, ולקוצ'ין), אחת במעבר הצפוני ושתיים בדרומי של המחסום עצמו. מעבר הרכבים, כולל אוטובוסים, אטי מאוד. החיילים מורידים לבדיקה צעירים, ונוסעים רנדומליים. החיילים המאיישים את המחסום הבוקר (לא מוכרים לנו) נראים תחילה רדומים. הבדיקות שטחיות, אם בכלל. אחד החיילים מסתובב ומדבר אל עצמו: "נמאס לי". אין צורך לדאוג, זה לא נאמר ברצינות אלא מתוך שעמום גדול. כעבור זמן קצר הופכת התרדמה להתנהלות ערנית למדי. שתי חיילות מ"צ משוחחות בטלפון וביניהן ברוסית, החיילים (כולל "נמאס לי") מתבדחים בינם לבין עצמם ועם כמה מהעוברים. אחד מהם מצייר משהו במחברת של סטודנט לאמנות ("לימדתי אותו כמה טריקים"). ברגע של חסד מניחים אפילו לבחור שאין בידו תעודה אלא רק המספר שלה לעבור, למרות העובדה שהמחשב לא פועל. לעומת זאת, אחות גדולה, סטודנטית, לא מורשית לעבור עם אחותה הקטנה. "הילדה יכולה לעבור רק עם אמא או אבא". ניסיונות שכנוע לא עוזרים.נהגי המוניות מספרים לנו על המחסום בענבתא ואנחנו מחליטות לנסוע לשם וגם לג'ובארה הנצורה.