אבו דיס, ואדי נאר, מעלה אדומים, ראס אל עמוד יום א' 1.5.05 בוקר משקיפות: דיאנה ד. מרית ט. (מדווחת) 6.30 - 8.50 משמרת מאד שקטה. בכל המחסומים התנועה עברה במהירות. תעודות שנלקחו לבדיקה הוחזרו לאחר דקות. רק מקום אחד, הכביש לראס אל עמוד, מול שער הרחמים (!) נבדל מכל האחרים. 8.10 בכביש מול שער הרחמים מחסום מעופף.9 חיילי מג"ב. רק אחד מהם בדרגת סמל. לאחרים אין דרגות. לא כולם חושפים את תגי השרוול. עוצרים פלשתינים ללא רשיונות מעבר. חלק נושא סחורות למכירה בשקיות פלסטיק, האחרים כנראה מבקשים לעבוד.היחס אליהם בוטה וגס כמו מסרט גברים מליגה ו'. דחיפות בידים וגם ברגליים, פקודות כשל סוהרים תיזוזים: תלך-תבוא תקום-תשב. בעיקר 'תשתוק', ובטח כשהם מדברים איתנו. אנחנו מתערבות, והגברברים מתעצבנים כפליים. גם מפקד שהגיע בג'יפ אינו מגלה להפתעתנו פחות מאצ'ואיות. החיילים מתאמצים להשיג פקחים שיחרימו לרוכלים א מרכולתם. הקולות בקשר נשמעים היטב, ואנחנו שומעות את התשובה. בגלל המימונה אין פקחים. מאחר שאינם יכולים להחרים את הסחורה בעצמם, הם מחזירים לפלשתינים את התעודות אך מסרבים לתת להם לחזור לביתם. ככל שאנחנו נמצאות שם יותר, כך הולך היחס אל המעוכבים ומחריף. הלכנו משם, לא לפני שצילמנו את שני המאצ'ואים המצטיינים משתינים באמצעה של הדרך.שמות אחדים שמורים אצלנו, לכל המתענין.