ואדי נאר, יום חמישי 26.5.2005, בוקר משקיפות: מאירה א., חוה ש. (מדווחת) 7:00 מחסום נייד באלעזרייה ובכביש לקידר7:15 ואדי נאר שלוש מוניות מעוכבות. לדבריהם, ממתינים מזה רבע שעה, כדבר יום ביומו - לעתיםמעוכבים שעה או שעתיים. בחור המעוכב בסככה, משתחרר עם הגיענו. אומר שמחכה מ-5:00.המחסום מאויש על ידי מפקד המחסום, שוטר מג"ב (המתחלף במהלך המשמרת),ושתי מג"בניקיותהנוהגות בגסות רבה.יש מעבר רכבים, אך אין הולכי רגל.אחת הבחורות מעבירה את הרכבים בבדיקה שגרתית, אך כאשר מגיעות כוסות הקפה והתה,מתיישבים כולם יחד במחסום, והמכוניות ממתינות לסיום הקפה. אנחנו שואלות למההמוכניות צריכות להתעכב בזמן שהם שותים, וזוכות לצעקות מגדפות מצד החיילות. המפקדעונה בשקט שהוא לא מוכן שהחיילות יעבירו רכבים, ללא שכפ"ץ קרמי. להערתינו שקודם הןדווקא כן העבירו מכוניות, הוא קם ומעביר בעצמו. הניסיון לפורר מעט את האיבה שלהחיילות במהלך המשמרת נתקל בקיר אטום, כשאחת החיילות צועקת לנו: "אני עוינת! תכתביאצלכם באינטרנט שאני עוינת!".בשלב מסוים מבקשים שלא נעמוד במחסום, אלא נתרחק אל מעבר לכביש. אנחנו קצת מתווכחותוקצת מתעלמות ובכל מקרה נשארות שם.המעוכבים ממשיכים להמתין, התשובה השגרתית לשאלת ההמתנה היא שמחכים לתשובה מהשב"כ.המפקד מעיר שנמאס לו כל יום שאנחנו שואלות את אותן השאלות, ושגם הוא אינו נהנהמעיכובם. כשנראה היה ששום דבר לא זז, התקשרנו לאחד ממפקדי מג"ב, שהיה אדיב מאודואמר שידבר עם המפקד - לא יודעים אם כך קרה.מאחד המוניות המעוכבות יוצא בחור, שכנראה בגללו התעכבה המונית על יושביה, הנהגמתנצלוממשיך בדרכובהמשך הגיע מג"בניק דובר רוסית, אך גם ערבית, שניהל שיג ושיח ידידותו עם אחדהנהגים.מחזה שלא ידענו אם להגדיר אותו מרגש או אבסורדי או סוריאליסטי: חתלתול קטן הסתובבבמחסום ביללות קטנות. מפקד המחסום לקח אותו לפינה מוצלת והגיש לא חלב בכוס. מדיפעם ניגש אחד מן החיילים או החיילות כדי לבדו מה שלומו.כשעזבנו את המחסום בסביבות 8:40, התעודות הוחזרו למעוכבים במוניות.