בית לחם וסביבתה, יום ד' 01.06.05 , בוקר משקיפות: רחל מ., רותי ר. מחסום בית לחם: כ – 7 חיילים עומדים ליד המחסום, 2 שוטרות צבאיות. מעט מכוניות ולא הרבה הולכי רגל. המעבר מהיר וכמעט שאינם מבקשים את הנהגים לפתוח את תא המטען. כל הנהגים שעוברים לכיוונינו מנפנפים לנו לשלום ומחייכים. החייל במחסום מדבר איתנו בנינוחות, מספר לנו שהמחסום עומד לעבור כ- 200 מטר פנימה לעמדת תצפית טובה יותר. מפקד המחסום מבקש מאתנו לזוז למקומנו. בית ג'אלה: התנועה זורמת כרגיל בלי עיכובים וללא בדיקה של המכוניות. ניתן לזהות את המכוניות הישראליות ע"פ הסרטים הכתומים. אל חאדר: הרבה מוניות צהובות ממתינות לנוסעים. שוק הקיץ מתחיל להתארגן, נהגים מדברים איתנו, מתלוננים על המחסומים ועל מצבם הכלכלי, על חופשת בתי הספר שהחלה ונמרחת 3 חדשים ואין מה לעשות עם הילדים. מתבדחים איתנו, מה לעשות, שואל אחד מהם, עם אשתו שעושה לו מחסום בכניסה לבית ולא נותנת לו להיכנס. נראה שלא השתומם כשהצעתי לו שיתנהג אליה יותר יפה. נדמה היה לנו שמצב הרוח פחות עגום עד שהגענו בשעה 08.45 למת"ק עציון. – הדבר הראשון שקידם את פנינו הייתה ההודעה ש"משרד המשטרה סגור מיום ראשון 29.5 עד יום רביעי 01.06 כולל". נחזור ביום ראשון 5.6. אחרי השעה .12.00 לא רק שהמשרד סגור ל- 4 ימים אלא שנוסף יום גשר. ומי יכול לומר לנו מתי זה אחרי 12.00? אשה צעירה עם ילד מחכה חצי שעה לאישור כניסה כדי להיות ליד אמה בביה'ח הדסה. הביאה אישור מביה"ח. גבר מבקש את עזרתנו. מבקש אישור עבודה, חוזר חודש אחרי חודש, נאמר לו לאחרונה ללכת להביא אישור מעורך דין. עבדו הוא ואשתו במכירת עלי גפן בשוק עד שהיו להם 600 ש"ח עבור העו"ד שנתן לו מכתב ובו כתוב במפורש שאין לו בעיות עם המשטרה ושילך למת"ק. הפקיד בחלון שלדבריו היה עייף, לא דבר איתו והחזיר לו את האישור. ניסינו להתקשר לעו"ד אך כמובן שלא זכינו לתשובה. פנינו לשער הכניסה של המתנחלים ודברנו עם הזקיף שיושב על הגג. הוא היה מאוד נחמד ומסייע. שאל את הגבר אם היושב מאחורי החלון לא דבר איתו והציע לו לחזור לחלון, דבר עם היושב בחלון, אח"כ הסביר לגבר ולנו (מלמעלה) שכל מה שבאפשרותם לעשות הוא לרשום אותו, להציג את המספר לשב"ב, להזמין אותו לעוד חודש ואז אולי יתרצו וייתנו לו אישור. הגבר היה מרוגז ונעלב, רצה ללכת משם. היו דיבורים חוזרים מלמטה למעלה. הזקיף דבר עם היושב בחלון וחוזר חלילה, הצגה סוריאליסטית דוחה. בינתיים האשה עדין חכתה לאישור, דברנו עם הזקיף והוא דבר עם החלון ונאמר לה שעוד 10 דקות. אחרי 10 דקות היא נקראה לחלון ונאמר לה שהמכתב שקיבלה הוא בכלל לא טוב. לא כתוב שם ממתי עד מתי תהיה אמה מאושפזת. האשה נעלבה ובדמעות רצתה כבר ללכת משם. הסתכלנו במכתב וראינו שכתוב שהאם אושפזה ב- 31.05 ליומיים. שוב דברנו עם הזקיף, שוב הוזמנה האשה לחלון, נאמר לה שהמכתב בכלל לא בסדר, לא כתוב מה יש לאם וכו" וכו". רק מי שלא יודע לקרוא כמו שגם לא יודע שיומיים מה-31.05 זה תאריך מדויק, יכול להמציא תרוץ כזה כדי למנוע מאשה לשבת ליד אמה החולה. שוב שיחות מלמעלה למטה, ניסיון לטלפן לאזהאר בלי הצלחה. בינתיים שמעה האשה מאחותה שאמה משתחררת. הארכתי התיאור הבנליות הזו של הרוע כדי שאולי מי מכוחות הביטחון שקורא את זה ישים לב וגם יחשוב איזה נזק נגרם למדינת ישראל מההתנהגות המזלזלת ומשפילה הזו.