ואדי נאר (הקונטיינר), אל עזריה, אבו דיס, יום ג', 14.6.2005 , בוקר צופות: יעל י.ל., חנה ע., יהודית ש. (מדווחת) בדרך הישנה אל הקונטיינר, בתחתית הוואדי, ממש בנקודת המפגש עם הכביש שעליו אנו נוסעות, נראית חסימה – בתלוליות אדמה וחפצים שונים - של דרך היורדת מסוואחרה, שנכבשה ורוצפה בחצץ. מוניות ורכבים אחרים נראים עוברים ליד מחסום הקונטיינר ויורדים לכיוון דרך זו, וייתכן שיש יציאה נוספת – לא חסומה – אל הכביש "הראשי". 06:55 בקונטיינר. כמעט ואין מכוניות ואין הולכי-רגל בשני הכיוונים.במחסום 4 חיילי מג"ב. כעבור 5 דקות מגיע ברק, נציג המת"ק ומציג עצמו בפנינו.החל בשעה 07:10 מתחילה תנועה מעט ערה יותר מכיוון בית-לחם ומסוואחרה. מוניות צהובות אחדות נאלצות לעמוד בצד, ת.ז. אחדות נבדקות ומוחזרות במהירות. משאית, עליה קופסאות רבות, נאלצת לעמוד בצד, ואחד מחיילי המג"ב עולה עליה ובודק את תכולת חלק מהקופסאות, ומסייע לפלשתיני להחזירן למקומן. כך גם טרנזיט המוביל סחורה היגיינית מנייר (ממחטות וכיו"ב). אוטובוסים אחדים מחברון ליריחו עוברים בשטף. מכוניות פרטיות לא מעטות עוברות חופשי, ובאחד המקרים ראינו שהנהג מציג אישור. רובן, ככל הנראה, מכוניות של אח"מים.ב-07:25 מצטבר עומס מוניות מכיוון דרום וחייל מג"ב מאפשרת לכולן לעבור בשני הנתיבים בבת-אחת בלא כל בדיקה. מחזה לא רגיל בהחלט!07:50 נסענו בכביש של קידר. קרוב ליציאה לאל-עזריה פרוש, כמעט כרגיל, מחסום כביש דוקרני ולידו שני חיילי מג"ב.עשינו סיבוב וחזרנו אל מחסום הכביש של אל-עזריה מפני שראינו טור של המון רכבים. הפעם לא עמד שם ג'יפ, אלא 4 חיילים (2 יושבים בשולי הכביש) ליד מחסום-כביש דוקרני. בכל רגע נתון עמדו 9 – 10 מכוניות. מעבר מהיר. מכונית אחת של האו"ם, ומתוכה מברך אותנו בחום פלשתיני על הדו"ח השנתי, שעליו קרא בעיתון אל-קודס לפתע אנו מבחינות באחד החיילים שעולה על הגבעה שממול ומפרק ברגלו גל אבנים ומתחיל לדרדר אותן למטה, אל הכביש. ניסה גם לדרדר אבן גדולה מאד, ולא הצליח. ניגשנו אל החיילים כדי להסב את שימת-לבם לסכנה ושאלנו לפשר מעשיו. התגובה היתה: הרמת כתף כסימן של "לא יודע". החייל על הגבעה חדל מהמשחק והתיישב על מה שנותר מגל האבנים וצפה על הכביש.מלבד אצל מג"בניק אחד, היו כל תגי הזיהוי מגולגלים ומוסתרים.08:10 כמעט ואין טור של מכוניות. 08:35 בפשפש. כשהגענו ראינו 5 מג"בניקים יוצאים מהסמטה שליד החומה. מעט נהגי מוניות ששהו שם אמרו לנו למהר ולרדת לתחנת הדלק, מכיוון שיש שם כ-40 מעוכבים – ביניהם זה שמוביל תמיד קפה מהצד המזרחי של החומה אל הצד המערבי שלה. נסענו לתחנת הדלק (ובהמלך הנסיעה קיבלנו בסלולארי ידיעה זהה מד"ר Gay Young (עובדת באוניברסיטה העברית מטעם קרן פולברייט, מהאוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון), שהיא ובעלה גרים ממש ליד הצומת) ואכן ראינו מחזה שלא נראה כמותו מאז נבנתה החומה הגבוהה: לאורך תחתיתה יושבים כ-40 פלשתינים. ליד עמוד החשמל הגדול ניצב ג'יפ מס' 22-794 (אח"כ הצטרף ג'יפ נוסף מס' 22-601 ) שעל מכסה המנוע שלו עשרות ת.ז. ירוקות. מיד התקשרנו אל אלי גבאי לברר את העניין. הוא אמר לי שיבדוק מה קרה ושאתקשר אליו תוך 2 דקות וכך עשיתי. ובכן, כמות המעוכבים נובעת מכך שהסגר הסתיים רק לפני שעות ספורות וכך הצטברו הרבה פלשתינים שניסו להיכנס, וחוץ מזה יש התרעות מכיוון זה. הוא גם אמר ששלח תגבורת כדי לזרז את הבדיקות. אלי גבאי התקשר אל מפקד הקבוצה ובדיקת התעודות זורזה מעט. התגבורת ששלח עלתה אל הפשפש והביאה נבדקים נוספים אל תחנת הדלק.זמן רב נדרש למילוי הניירות הלבנים והחתימה עליהם. ביקשנו לראות את הטפסים, הן את תוכנם הן את השפה שבה הם כתובים ונאמר לנו שהטפסים הם חומר מסווג שאין הם יכולים להראות לנו. אחד החיילים שישב בג'יפ, מאחור, אמר שהפלשתינים מקבלים תרגום לערבית מחייל שדובר ערבית היטב (דרוזי, שהתנהג בגסות רבה). ניגשתי אל הג'יפ שלו כדי לשאול לשמו – שוב כל תגי הזיהוי היו מוסתרים – והוא התכופף אל רצפת הג'יפ (מס' 22-601 ), הרים את התג שלו והתקין אותו על כתפו, ואמר לי שאני יכולה להגיש תלונה למי שאני רוצה.היה ברור שכל המעוכבים, רובם צעירים למדי, ביקשו להגיע לעבודה, ואחדים מהם החזיקו בכלי עבודה, כמו כף טייחים. אם לא הצליחו לעבור בדרך אחרת לא התפרנסו היום!בשעה 10:00 שוחררו כל המעוכבים, כמובן שנשלחו חזרה אל מעבר לשער שלפניו פרושה גדר- התיל. רק פלשתיני אחד הורשה לעבור ולעלות על מיניבוס לכיוון ירושלים. היה לו אישור.שני הג'יפים עזבו את המקום, כשאחד מהם התמקם ליד השער שנמצא מעט למעלה יותר.