בית לחם וסביבתה

בית לחם וסביבתה, יום ג' 14.06.05 , אחה"צ משקיפות: רוני פ. , עפרה ב"א, אילנה ד. (מדווחת) במחסום 300 הבחנו שלמעבר הולכי הרגל מצפון נוספו לוחות פח לבנים, המסתירים את העוברים, מן הסתם,כדי שתיירים (ואחרים) לא יוכלו לראות את הבדיקה. שוטרת מג"ב, א', פנתה אלינו מייד כשהגענו ודרשה שנחזור לאחור, למקום ממנו לא ניתן לצפות. מעוכב אחד ישב תחת העץ. תיירים נכנסו ויצאו באוטובוסים וברגל, אך לא במעבר המיועד לפלסטינים. אוטובוס אגד המתין לנוסעים לקבר רחל.מול טנטור שוטרי מג"ב עצרו אוטובוס לבית לחם והורידו ממנו 12 נוסעים מחברון ללא אישורים. פועלים וסטודנטים. זה היה ב-16:00.המשכנו לוואלאג'הכדי לראות אם יש חדש ,לאחר תקופה שלא היינו שם. נתקלנו במחסום ניידכ- 100 מ' מעבר לבטונדות (לכיוון הכפר). נעצרנו ע"י שוטר מג"ב ,שלא שמע על מחסוםווטש ושהתיר את כניסתנו לכפר, לאחר שטענו לפניו שמדובר בירושלים.התקשרנו לא', שנעצר באותו מחסום זמן מה לפנינו. א' אירח אותנו במרפסת ביתו. הוא סיפר ש-200 תושבים הגישו בקשה לת"ז כחולה (ישראלית) ממשרד הפנים באמצעות עו"ד גבע ותוך התיעצות עם איתן פלג. לדבריו, לאחר שבג"ץ הורה להם להסדיר את הסטאטוס החוקי שלהם עם הרשויות לא נותרה להם ברירה אלא לבקש תושבות קבע, שכן הם נחושים ל"היצמד" לבתיהם ולאדמתם ומייחלים ליום שבו לא יירדפו עוד על היותם "עבריינים" בכפרם.התשלום עבור השגת ת"ז כחולה הוא 400$ למבקש, במידה ואין סיבוכים. א' אינו אופטימי, מי כמוהו יודע עד כמה הרשויות הישראליות חומדות את אדמות הכפר.אביו,יליד 1945, סיפר איך הם ברחו ב-1948 מהכפר המקורי, ששכן ברכס הצפוני, בעמינדב , לאדמה החקלאית שלהם במקום בו הם שוכנים היום. הוא עבד כפועל בניין ברחבי ישראל ובמיוחד בירושלים, כולל הכניסה למערת הנטיפים. אחיו הצעיר של א' נשוי לישראלית מבית צפפה ועד היום לא קיבל תושבות קבע. א' מחזיק מפות של הכפר והאיזור, שהוא רכש במיטב כספו. כשיצאנו המחסום לא היה.המעוכבים שליד טנטור קיבלו את תעודותיהם בדיוק כשחזרנו; כלומר הם עוכבו ליותר משעתיים.