בימים אלה הוסרו מספר מחסומים מרכזיים וחסימות ברחבי הגדה המערבית. אנחנו מברכות על כך ומקוות שמצב זה הוא פתח להסרת מחסומים נוספים לשיפור חופש התנועה של הפלסטינים.
ירושלים כפרים ושכונות סביב לה
המתריע הזה מתמקד בשכונות באזור ירושלים שחיים בהן פלסטינים נושאי תעודות זהות כחולות (תושבי מדינת ישראל) וירוקות (אזרחי הרשות הפלסטינית). מרכז החיים של שכונות אלה היא העיר ירושלים על שרותיה המוניציפליים - בריאות, חינוך, פרנסה וכדומה. הדרכים המקשרות בין שכונות אלה וירושלים נחסמו והן נשארו מנותקות ומבודדות ללא מעמד אזרחי מוגדר וברור.
נבי סמואל
נבי סמואל שוכנת בין רמות וגבעת זאב, סמוך לאתר נבי סמואל, שלפי המסורת הוא מקום קבורתו של שמואל הנביא והוא קדוש ליהודים ולמוסלמים. צה"ל ניתק את נבי סמואל מיתר חלקי הגדה המערבית ובודד אותו כמעט לחלוטין. ניתוק הכפר ובידודם של 220 תושביו בוצעו במסגרת פעולות הסיפוח שישראל נוקטת בגדה המערבית. מאז שנות השבעים מגבילה ישראל את הבנייה בכפר. הגבלה זו אוסרת אף על תיקון נזקים במבנים קיימים. מן התושבים נמנעת הרחבת בתיהם. עשרות זוגות צעירים נאלצים לעקור מן הכפר לאזורים אחרים. על "גידול טבעי" ו"חיים נורמאליים" כבר שמעתם?
הכפר נועמן
הכפר נועמן ממוקם מדרום-מזרח להר חומה. הוא סופח לירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. את תושבי הכפר רשמו בטעות כתושבי הגדה המערבית. תושבי הכפר הפכו לשוהים בלתי חוקיים בבתיהם. במקום לתקן את הטעות הביורוקרטית, משתמשת בה המדינה כדי לדחוק את התושבים מכפרם.
ב-1992 הבהירו לתושבים שאסור להם לבנות או להרחיב בתים קיימים. ב-1996 סולקו ילדיהם מבית הספר באום-טובא (המסופחת לירושלים), בטענה שהם אינם תושבי ירושלים אלא תושבי השטחים. זאת על אף שגדר ההפרדה עוברת ממזרח לכפר, בינו לבין הכפר הפלסטיני אל חאס. הילדים לומדים כיום באל חאס. בדרכם לבית הספר ובשובם הביתה עליהם לעבור במחסום שבו נבדקים ילקוטיהם. מעיריית ירושלים הם אינם מקבלים שירותים, להוציא קנסות כבדים על "בנייה בלתי חוקית".
שיח' סעד
שיח' סעד והכפר ג'בל מוכאבר הם חלק מסוואחרה המערבית. ב-1967 סופח רק שטח הכפר ג'בל מוכאבר לירושלים בעוד ששטח שיח' סעד נשאר הגדה. לשיח' סעד עברו במשך השנים משפחות מג'בל מוכאבר במסגרת "גידול טבעי" ולרובם תעודות זהות של תושבי ירושלים. בין ג'בל מוכאבר לשיח' סעד מפריד רחוב צר בלבד. כל השירותים להם נזקקים תושבי השכונה, כגון, רפואה, חינוך וקבורה, וכן קרובי המשפחה, נמצאים בג'בל מוכאבר, שהיא חלק מירושלים.
התוואי המתוכנן של גדר ההפרדה היה אמור לנתק את שיח' סעד מג'בל מוכאבר. תושבי השכונה פנו לערכאות ובמארס 2006 קיבל בית משפט השלום את ערעורם של תושבי שיח' סעד וקבע שגדר ההפרדה תעבור מזרחית מהשכונה והיא תיכלל באופן מעשי - על תושביה הירושלמים ושאינם ירושלמים - בתחומי העיר ירושלים. ב-23 במאי 2006, עתרה המדינה לבג"ץ נגד החלטת בית משפט השלום, בטענה שהוא התעלם מההשלכות הביטחוניות הכרוכות בתוואי החלופי, וכן כי התוואי החלופי יגדיל דווקא את היקף הפגיעה בתושבי הכפר. העתירה תלויה ועומדת עדיין בפני בג"ץ.
עד לקבלת החלטת בג"ץ, הוקם ביציאה משיח' סעד לכיוון ג'בל מוכאבר מחסום שמונע תנועת כלי רכב. שנים רבות היו כלי הרכב של שיח' סעד כלואים בתוך השכונה כך שאפילו דלק היה צריך להעביר בג'ריקנים. לאחרונה שופצה דרך המובילה מהכפר לשטח הגדה. עבור תושבי שיח' סעד בעלי תעודות זהות פלסטיניות כרוכה היציאה מהכפר לג'בל מוכאבר ברגל בקבלת היתר מהמינהל האזרחי. רוב הבקשות להיתרים נדחות.
לעומת שכונות "יתומות" אלה, שנמנע מהן מינהל מקומי תקין, יש בגבולות ירושלים שכונות הנמצאות במילכוד אחר כי הן "שייכות" לשתי הרשויות: וואלג'ה שבדרום ירושלים, מול גן החיות התנ"כי, וכפר עקב וסמירמיס שבצפון ירושלים.
הכפר וואלג'ה
השכונה הצפונית של וואלג'ה ,הנקראת עין ג'ווייזה, סופחה לירושלים ב-1967. איש לא ידע זאת - העירייה לא גבתה ארנונה ולא סיפקה שירותים. לפתע החלו להגיע צווי הריסה מטעם עיריית ירושלים לבתים שנבנו ללא רישיונות. תושבי המקום, מיעוטם בעלי תעודות זהות כחולות ורובם בעלי תעודות זהות ירוקות, קיבלו מאז ומעולם שירותים בבית ג'אלה הסמוכה ועבדו בירושלים. מאז התוויית מכשול ההפרדה מנועים תושבי וואלג'ה מלהיכנס לירושלים למרות שהם תושבי העיר.
כפר עקב וסמירמיס - ירושלים שמעבר לחומה
כפר עקב וסמירמיס, הממוקמים בדרומה של רמאללה, סופחו לירושלים ב-1967 ונשארו מעבר לחומת ההפרדה בצפון ירושלים. התושבים, חלקם נושאי תעודות זהות ישראליות וחלקם בעלי תעודות זהות פלסטיניות, משלמים ארנונה לעיריית ירושלים, אך שירותים מוניציפאליים אינם מקבלים. השכונות שלידם, ללא כל הפרדה פיזית ברורה, הן שכונות של העיר רמאללה. בעלי תעודות הזהות הכחולות העובדים בירושלים נאלצים לעבור מדי יום את מחסום קלנדיה על כל קשייו.