מה שלא כתוב בפסק הדין

בתגובה על "שופטת תקפה את מערכת המשפט: ?אין לראות את השב"חים הפלסטינים באופן שונה ממהגרי עבודה'" מאת תומר זרחין ("הארץ", 24.4)

שופטת השלום נחמה נצר גזרה עונש מאסר קצר מהרגיל על פלסטיני, שנכנס לישראל ללא אישור. יפה ונכון נימקה זאת השופטת במצוקה שגורמת לפלסטינים להסתכן בחיפוש עבודה בישראל ללא אישור כניסה.

אולם העונש העיקרי הוא לא זמן המאסר בפועל, אלא תקופת המאסר על תנאי. כשגוזרים על שב"ח פלסטיני חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים או שלוש, התרגום של המשטרה לכך הוא שעל האיש מוטלת מניעת משטרה למשך תקופת זמן זו. כלומר, הוא לא יוכל לקבל היתר כניסה לישראל למשך כל התקופה. לכן העונש האמיתי הוא תקופת התנאי, וזה עונש פוגעני אף יותר ממשך הישיבה בכלא.

מי שנתפס בכניסה כזאת לישראל ותיקו נסגר "מחוסר עניין לציבור" (יש אלפים כאלה) מוטלות עליו שנה וחצי של מניעת משטרה. מי שהובא למשפט בגין עבירה זו ונגזרה עליו תקופת מאסר של פחות משנה - מוטלת עליו מניעת משטרה של שלוש שנים. גזירות אלו כלולות ב"קריטריונים של מפכ"ל המשטרה" ואינן תלויות במה שקובע בית המשפט.

מאות רבות של אנשים נורמטיוויים והגונים יושבים בכלא ואינם יכולים במשך שנים לקבל אישור עבודה בישראל בגלל עבירה זו של חיפוש נואש אחר פרנסה.