אל נא תעקור נטוע, אל תשכח את התקווה .( נכון ליהודים בלבד )
הבוקר מיכל חברתי למשמרת של מחסום ווטש בחברון ואנוכי "זכינו " לראות מקרוב את עקירת העצים והריסת השדה בשכונת ג’בל ג’אליס בחברון.
אזור התעשייה ב’ של קרית ארבע ממוקם בלב השכונה.
כדי להגיע אליה בכביש חוצים לפחות שלושה מחסומים….
סיבת ההריסה – אדמות מדינה ( לא חס וחלילה מדינת פלסטיין ) בעל השדה טוען ואנחנו
מאמינות לו שיש בידיו מסמכים המעידים שהשדה שייך לו.
לא מחכים לבית המשפט ולהחלטתו - הורסים קודם .
הוא פלסטיני – לתושבי בית אל היהודים יש זכות קדימה.
השיירה בדרכה לשטח ההריסה ( לא כולה , עוד 5 כלי רכב כבר למעלה )
החיילים ושוטרי משמר הגבול ליד בית המשפחה – ראו משמאל את חייל משמר הגבול המצלם .
למעלה על הגבעה שתי חיילות …. שלא התערבו ( לא צילמתי אותן )
בית המשפחה
הטרקטור הורס
העצים מועלים על טנדר של המנהל האזרחי
החיילים מונעים מאנשי המשפחה לצאת אל השדה …
אחד מבני המשפחה עולה על הגג ומצלם ( כולם שם מצלמים עם הטלפונים הניידים)
בנות המשפחה נסערות ומתווכחות עם השוטרים
זקני המשפחה מנסים להרגיע את הרוחות
התמונות לא יכולות לספר את כל הסיפור … צריך להיות שם כדי להריח את הפחד והאומץ , כדי לשמוע את זעקות השבר, כדי לחוש את גודל הייאוש .
שוטר משמר הגבול – ממשיך לצלם .
הפעם לא עצרו אף אחד – הכל מונצח במצלמה ….. אני לא ממש משוכנעת שלא יבואו לעצור אותם אחר כך….
אין תקווה – הייאוש לא יותר נוח.
לאחר שהחיילים והשוטרים הסתלקו מהמקום נשארנו עוד קצת – חלקם הביטו עלינו בשנאה תהומית ועם הנשים היותר מבוגרות התחבקנו…. ביקשנו סליחה
כמה רוע רוע אפשר לבלוע?
- התחבר בכדי להגיב