• מאחור, מקדימה ובפנים.
  כשהושלמה משימת שני מאומניו, התפנה גידי לספר שאת האימון הראשוני, עושים הכלבים בבסיס. "כאן בשבילם זה כמו בית ספר", אמר והמשיך והפליג למחוזות של ביטחון המדינה, תוך התעלמות מהשאלה אם הכלבים צריכים להתאמן למה לעזאזל לא מאמנים אותם על רכבי המתנחלים בגבעת זאב הקרובה לבסיסם או לחילופין ברחביה.

עדות מס. 2 : מול העמדה עצרו החיילים רכב פלסטיני. שלושת נוסעיו הוצאו, חפציהם נערמו על גג המכונית, תעודותיהם נלקחו מרשותם, והם נדרשו לעמוד בסמוך כשמולם חייל שרובהו מכוון אל גופם. לרכב התקרבה חיילת שהובילה חזיר קשור ברצועה. החזיר רחרח את המעטפת החיצונית של הרכב, אז נפתחו בפניו הדלתות, החזיר הוכנס פנימה, טייל וסבב על ובין המושבים עד שמצא את מחסנית הרובה שהוחבאה בקרבי הרכב בידי מאמנת החזירים.
(- מחקרים מראים שלחזירים יכולות טבעיות באיתור חמרי נפץ שאינן נופלות מאלו של הכלבים?)

זו גם זו עדויות אמיתיות המבוססות על המציאות. ההבדל היחיד ביניהן הוא שבעדות השנייה החלפתי את
המילה "כלב" במילה "חזיר", דבר שעשה אותה הזויה ואבסורדית ובד בבד הדגיש כי בעוד קודשי ישראל נשמרים ומוגנים ואיש לא יעז כאן או בכל מקום אחר בעולם להשתמש בחזיר לבדיקת יהודים, קודשי ישמעאל היו למרמס תחת משטר הכיבוש המפקיע את חירותם ואת קדושת אמונתם של אלו שעלו באקראי בגורל להיות מושא לאימוני הכלבים.

הפעלת כלבים במחסומים אינה ביטחונית ומטרתה אימון כלבים וחיילים לשם "פעילות מבצעית" שמשמעה פשיטות לכפרים וכניסה אלימה לבתי התושבים בשעות לילה מאוחרות לשם מעצרים או לביצוע הנוהל הנלוז קרוי בשפה הצבאית בשם "הפגנת נוכחות" או "לייצר תחושת נרדפות". אימות לכך ניתן לקבל מקריאת עדויות "שוברים שתיקה".
גם החיילים הנשאלים על כך אינם מפריכים אמת זו אלא מוסיפים ש:
"- לפלסטינים יש המון כלי נשק,

• אין להשוות את עובדת המצאות נשק בידי הפלסטינים לזה המצוי בידי המתנחלים כי אנחנו במציאות של מלחמה ולא של כיבוש...
• רק לפני שבוע תפסנו שני מבוקשים, בעליל מחבלים, אמרו מהשב"כ".

לאמונת המוסלמים, הכלב היא חיה טמאה ומטמאת כל מה שבא במגע עמה או עם הבל פיה. אמונה זו, המחוללת ברגל גסה ע"י הכנסת כלב למרחב הפרטי של המוסלמים, מעצימה את תחושות הכעס והשנאה הנאגרים ללא נתיב ניקוז מלבד מחאות קטנות אישיות. כי עונשו של המסרב עלול להיות כואב וקשה.

לפני ארבע שנים הייתי עדה למקרה של פלסטיני תושב מזרח ירושלים שנטש במחסום קלנדיה את רכבו לאחר שהוכנס אליו כלב. האיש, יאסר שמו, טען שלאחר שפנים המכונית חולל בטומאת הכלב אסור לו להיכנס אלא לאחר שיתקיים בו ניקוי מיוחד. שוטר שהוזעק כדי להתגבר על ההתנגדות הבלתי צפויה לבדיקה, דרש מיאסר שיציג בפניו את הקוראן כעדות למידת דתיותו. משזה לא נמצא, פקפק השוטר במידת הנאמנות הדתית ואישר לחיילים להכניס את הכלב לרכב חרף מחאת בעליו.

תרגולת זו של יחידת הכלבנים ("עוקץ") מתקיימת באופן קבוע, מספר ימים בשבוע במחסום ג'בע. המקום הפך שדה אימונים. הדבר יתכן למרות שמדי יום אלפי רכבים עוברים במקום וחרף היותו עורק תחבורה חשוב, משום שהוא רחוק מהעין הציבורית הלא פלסטינית.
והפלסטינים? במשך עשרות שנות הכיבוש הצליחו מחולליו ומנהליו להטמיע בחברה הישראלית את אי- אנושיותו של האחר ובכך ליצור מארג חברתי של שנאה ופחד, כשדעתו של הקורבן ותחושותיו כלל אינן נלקחות בחשבון.