ל"תושב המקום" המצוטט בכתבה זה אולי לא כל כך נעים לפגוש כלב של יחידת "עוקץ" כשהוא באמצע אימון, אבל לתושבים הפלסטינים במחסומים - שזמנם נגזל והם מעוכבים עד שיסתיים אימון, שבמהלכו מוכנס כלב לרכבם ומרייר על המושבים ומתחתם, כמו גם על חפצים אישיים ומזון, ולא יוצא עד שימצא את החפץ שהחביאה הכלבנית בתוך כלי הרכב שנפל קורבן - זה הרבה יותר מ"לא נעים". ודאי וודאי כך לילדים הפלסטינים המבוהלים, העומדים בצד עם הוריהם בזמן הבדיקות, מבועתים מאימה.

שלא לדבר על האלפים שבתיהם נפרצים בשעות הקטנות של הלילה וחיילים חמושים מלווים בכלבים פולשים לכל מה שאישי ופרטי ואינטימי. כי הם הקורבן האמיתי ולא הישראלי שנקלע לאימון ביער בן שמן. לפלסטינים כלל אין אופציה לעזוב את המקום בשעת האימון או החיפוש הנכפה עליהם בכוח הרובה. להם אין אפילו את זכות הצעקה והתלונה.