אינני מחסידיו של אהוד אולמרט ואינני מתכוון להצביע בשבילו אם ירוץ. בחינת ההיסטוריה הקצרה שלו בראש הפירמידה מעוררת את השאלה מאיזה חומר נוצק האיש. בדרכו ל"התכנסות", קפץ ל"מבצע" בלבנון, שבמהרה נהפך למלחמה עקובה מדם; ובדרכו החוצה דילג לגיחת "היפרדות" איומה ברצועת עזה.

אבל אלה שיוצאים נגד אולמרט, ברובם, לא אכפת להם מהטרגדיה שהמיט על הפלסטינים. הם מתנגדים לחזרתו לפוליטיקה בגלל מעשי שחיתות, ובו בזמן אנשי מוסר אלה אינם נותנים את דעתם על מקור השחיתות המשחית ביותר, זה שנקרא כיבוש. מפגינים למען צדק חברתי בתל אביב, ואילו רמיסת הצדק הסיטונית בשטחים הכבושים אינה נוגעת להם. אם תעלה זעקה נגד הכיבוש ישתיקו אותה, כדי שהמחאה לא תיראה שמאלנית. אבל כבר אמר המשורר מוד'פר אל-נוואב (אחרי שהפטיר קללה עסיסית): "איך תשתוק הנאנסת?"

שלי יחימוביץ', לא רק שאין לה מה לומר בעניין, היא אף מפלרטטת עם המתנחלים. ואם נשחק במשחק שהפך לפופולרי באחרונה - חיפוש המשותף בינה לבין גולדה מאיר - הרי ששתיהן הכחישו את קיומו של העם הפלסטיני. גולדה הכחישה את קיומו דה-יורה, בהכרזה מצלצלת, ואילו יחימוביץ' מכחישה דה-פקטו. בשבילה הוא אינו קיים.

כאן אציין, לטובה, שרק שר החוץ אביגדור ליברמן מעלה בעקשנות, כמעט חולנית, את העניין הפלסטיני. המשורר עבדאללה אבן אל-דומינה, אמר בהקשר רומנטי יותר: "נפגעתי מכך שאהובתי השמיצה אותי, אך שמחתי שנזכרה בי". ליברמן רחוק מלהיות אהובתם של הפלסטינים, אך כאשר הוא משתלח במחמוד עבאס, הוא מזכיר לישראלים שהבעיה נמצאת כאן, חמש דקות מנתניה. הבעיה היא ביצהר, לא בבושהאר.

ובכן, השאלה, שאנשי המוסר החביבים חייבים לתת עליה את דעתם היא למה אנשים הגונים נתלים באולמרט? פשוט כי אין, חוץ ממנו, מי שיספק את הסחורה בנושא שהוא גורלי לשני העמים. אולמרט נתפש, ובצדק, כמנהיג הישראלי הרציני ביותר שקיים דיונים עם ההנהגה הפלסטינים במטרה להגיע להבנות. ולפי אבו מאזן, הדיונים עם אולמרט היו יכולים להבשיל לכדי הסכם אילו הוקצה להם עוד זמן.

אבו מאזן, כבר בן 77, נשאל לפני כחודש על ידי עיתונאי אם הוא מתכוון להכריז על אינתיפאדה לנוכח האטימות הישראלית. בשידור חי, בערבית, ענה אבו מאזן, כי הוא בעד מאבק עממי ונגד אינתיפאדה חמושה. הוא הוסיף שעל בסיס זה הוא גם נבחר לנשיא פלסטין. בדיוק באיש הזה, שאומר לעמו את מה שהוא חושב, נלחם בנימין נתניהו. ובדיוק ממנהיג זה מתעלמים יחימוביץ', לפיד וחבריהם, שמתעלמים בדרך כלל גם מהעם שהוא מייצג.

מוסר מזן חדש מלבלב כאן: מוסר לא מוסרי. אם מעמידים את השאלה מי מוסרי יותר, אדם המואשם בשחיתות שמנסה להיפטר מהכיבוש, או אדם צח כשלג שהכיבוש אינו מפריע לו - התשובה היא הראשון. משורר ערבי אחר אמר: "להרוג נפש ביער - זה פשע שאין לו כפרה, אך להרוג עם שלם - זה עניין שנתון לפירושים". אכן כך, חופן דולרים מדיר שינה מעיני יפי הנפש, ואילו את עניינו של עם שלם, שנגזלו ממנו חירותו ורכושו וחלומותיו, אפשר לדחות לקדנציה הבאה.