שוטר מג"ב מעכב נער בענאתא, 29.10.2005. צילום: אן פק, www.activestills.org

עד לעתירה, החוק הצבאי החל בשטחים לא הבחין בין קטינים לבגירים ואיפשר לדחות את הבאתו של קטין פלסטיני בפני שופט ב-48 שעות, ובמקרה של חשד לעבירת ביטחון (כולל ביידוי אבנים) ל-96 שעות. לצורכי חקירה, התירה החקיקה הצבאית להכפיל תקופה זאת.

בעתירה, שהוגשה ב-25.5.10, נטען כי "תקופות המעצר המופרזות פוגעות באופן חמור בזכויותיהם היסודיות של התושבים הפלסטינים: בזכותם לחירות, בזכותם להליך הוגן, בזכותם לכבוד ובזכותם לשוויון. פגיעות אלו נוגדות באופן מובהק את הוראות המשפט הבינלאומי ואת עקרונות המשפט הישראלי, החלים על הרשויות הישראליות בכל מקום שבו הן פועלות. תקופות המעצר הארוכות, בשילוב מגבלות אחרות המוטלות על עצורים פלסטינים רבים – כגון מניעת פגישה עם עורך דין – מאפשרות להחזיק אדם במעצר במשך פרקי זמן ארוכים כשהוא מבודד מהעולם, ובלא שיתקיימו בקרה ופיקוח על המעצר ועל החקירה. מצב זה פותח פתח ליחס בלתי ראוי מצד רשויות החקירה ולשימוש בשיטות חקירה פסולות."

בעקבות העתירה, הודיע הצבא על קיצור תקופות המעצר, לבגירים ולקטינים. תיקונים לתקופות המעצר החלות על בגירים נכנסו לתוקף במהלך שנת 2012. התיקון האחרון חל רק על קטינים וייכנס לתוקף באפריל 2013. על פי התיקון, יובא קטין עד גיל 14 בפני שופט בתוך 24 שעות וקטין בגיל 18-14 בתוך 48 שעות. לצרכי חקירה, ניתן יהיה להכפיל תקופות אלה – ל-48 שעות ול-96 שעות, בהתאמה.

אלו הן חדשות טובות, אולם תקופות המעצר המותרות עדיין ארוכות מדי, וכפולות ממה שמאפשר החוק הישראלי: 12 שעות לקטינים עד גיל 14 ו- 24 שעות לקטינים בגיל 18-14. גם החוק הישראלי מתיר להכפיל תקופות אלה לצרכי חקירה. זאת ועוד: קטינים פלסטינים נעצרים באישון לילה, נחקרים ללא נוכחות של הוריהם או מבוגר מטעמם ומעצר ומאסר ממשיכים לשמש כאמצעי כמעט בלעדי להתמודדות עם הפרות חוק של קטינים – ולא כאמצעי אחרון, כפי שנקבע בחוק הישראלי.