בית לחם, יום ג' 20.5.08, בוקר
06:30, מחסום בית לחם. ארבע עמדות בדיקה היו פתוחות, והתורים היו ארוכים. בצד השני, נאמר לנו, הדוחק היה נורא. שוב ושוב סגרו את הכניסה מן הצד הפלסטיני, והתורים בצד שלנו התדלדלו באופן ניכר. הגיהנום היה בצד השני.
קבוצה של צרפתים, השוהים בבית סחור, יצאה מן המחסום. ניכר היה בהם שהם מזועזעים מן ההתנסות. הדוחק היה כזה, ואנשים היו כל כך נואשים להיחלץ ממנו ולהגיע לעבודה, שהם לא הניחו לנשים להגיע לראש התור, וזה לא רגיל. שוב שמענו תלונות מנשים על הצקות בדוחק. אשה סיפרה לנו שבונים כעת מסלול נוסף לממתינים, אבל נראה שהוא ישרת תיירים ולא מקרים הומניטריים.
ככלל, מפקדים לא נוכחים במחסום הזה, והדברים מתנהלים בהתאם. זה גם גורלה של המודעה החגיגית שנתלתה בכמה מן האשנבים, ש"אין לדבר בטלפון לשימוש לא מבצעי. בפקודה!", שחלק מן החיילים מעדיפים להתעלם ממנה. כך החיילת באשנב 7 ששוחחה בטלפון לא פחות מ-35 דקות, והפסיקה רק אחרי שנציג המת"ק ניאות לבקש ממנה להפסיק. זמן קצר לאחר מכן הוא נעלם, והחיילת באשנב 1 התחילה לדבר בטלפון. את סוף השיחה הזאת לא זכינו לראות, גם כשעזבנו שלושים דקות לאחר מכן.