דוח בימי קורונה: כפר קליל, סינג'יל

כפר קליל.  מיקום: ליד רוג'ייב, בורין, עוורתא.

מ' סיפר לי על 3,000 תושבי הכפר שלו הנמצאים בהסגר. דיברנו ספרדית, שפה אותה לא דיבר מאז שנות ה-80, ולמרות שהוא החמיץ כמה מילים, דיבורו היה שוטף.

אין עבודה: חברות סגורות, משרדים ממשלתים סגורים.

עדיין פתוחים: כמה צרכניות ומאפיות. בית מרקחת אחד בכל כפר. הכול נסגר בשעה 19:00. רוב המשרדים העירוניים סגורים כדי למנוע מאנשים להדביק זה את זה. הוא עצמו עובד כמה שעות ביום ומוודא שיש מספיק אוכל לכולם.

התרחקות חברתית: אנשים מקפידים עליה פחות או יותר.

מקרי קורונה: רק 3-4, עכשיו מאושפזים בבית החולים בשכם. משפחותיהם נתונות בבידוד.

מתנחלים שגרים בקרבת מקום בהר ברכה וביצהר “לא באו בגלל נגיף הקורונה".

רמדאן יהיה סביב ה-24 או ה-25 באפריל.

הדאגה העיקרית: השיבה היום או מחר של 50,000 פלסטינים שעבדו באתרי בנייה ישראליים, ושלא נבדקו. כ- 30-50 אנשים יחזרו הביתה לכפר הזה.

משרד הבריאות הישראלי והממשלה הסכימו על המשך עבודתם בישראל, אם במקום להיכנס לישראל ולצאת כול יום, הם יישארו ללון בישראל. תוך התעלמות מהמלצות הממשלה או מתן בטחונות כלשהם, כמו שהוצג בערוץ 11 בטלוויזיה, קבלנים לא סיפקו קורת גג או עזרה אחרת עבור הפועלים שלהם. ללא שירותים, מקלחות או כל אמצעים אחרים, פועלים ישנים, מבשלים ואוכלים על רצפות קרות ומלוכלכות. כמו שאמר אחד מהפועלים: "לו היו לי 20,000 שקלים לא הייתי נמצא כאן". 

תוך זלזול באחריות אנושית בסיסית, ישראל - אשר לא רוצה אותם בסביבתה בפסח - שולחת אותם הביתה עכשיו. השומרים הישראלים במחסומים נותנים להם לעבור מבלי לטרוח לבדוק אותם להימצאות נגיף הקורונה או אפילו למדוד את החום שלהם. ישראל שולחת בעלים, אבות ובנים הביתה - 50,000 נשאי וירוס קורונה פוטנציאליים, עם או בלי תסמינים.

סינג'יל. ידידנו א', כפי שקרא לנו במהלך הביקורים האחרונים, עובד 24 שעות ביממה, מקצה בנדיבות 30 דקות לשיחה איתי. באנגלית הוא מתאר כיצד ב-3 השבועות האחרונים הוא מנהל את המאמץ לבלימת התפשטות וירוס הקורונה. מאמץ יעיל, תקיף ואמיץ, בכפר שלו  שמונה 9,000 אנשים.

יש 5 מקרים – 3 נשים ו-2 גברים מאושפזים בבית החולים ברמאללה.

בדיקות לגילוי הנגיף: המשפחות של המטופלים החולים ואנשים עימם באו במגע ייבדקו שוב. עד כה, 120 כבר נבדקו.

עובדים חוזרים. 200 תושבים כבר חזרו מישראל ועוד 100 יגיעו בקרוב. אף אחד מהם לא נבדק בישראל. עכשיו, כולם יושמו בבידוד בבתיהם בכפר.

שירותים רפואיים. נכון לעכשיו, הם מסתדרים; השאלה היא, אומר א', מה יהיה המצב מאוחר יותר. כיום אין רופא בכפר.

תקווה לאור בקצה המנהרה: תושב עשיר הציע את אדמתו בחינם כדי לבנות בית חולים.

יש לזכור כי, בשל האנרגיה שלו, יוזמתו וכוחות שכנוע, א' הצליח לפני שנתיים בבניית מגרש כדורגל ולאחרונה ברכישת קרקע והשגת היתר לבנות אולם ספורט (ראו הדו"ח שלנו מיום 28.01.2020).

הפסקת עבודה: אף אחד לא עובד, מחצית מהתושבים עבדו בפלסטין או בישראל. חקלאים יוצאים לאדמותיהם, אבל ממלאים אחר הכללים הנוקשים שא' קבע: הם לא הולכים רחוק מדי מהכפר, ורק מספר קטן בכל פעם. הם שומרים על ריחוק חברתי.

סופרמרקטים: גם בהם כולם שומרים על ריחוק חברתי.       

א' ארגן צוותים מתנדבים של צעירים והקצה להם מטלות.

חלוקת מזון. א' עסוק באיסוף כמות גדולה של מזון במחסן העירוני, הכולל מקפיא. יש להם 60 סוגים של מזון, הוא אומר, ביניהם מצרכים חיוניים כגון אורז, סוכר, בשר ועוף. אלו שיכולים, נותנים כסף. א' אירגן צוות של 20 מתנדבים בני 35,  והם אורזים מזון ומביאים אותו לבתיהם של עניי הכפר.

הגנה. כולם לובשים מסכות, כפפות ובגדים מיוחדים. הוא לא יודע על החודש הבא או אפילו על השבוע הבא, אבל עד כה יש להם מספיק ציוד.

שמירת הסגר: קבוצה נוספת של צעירים מפקחת על גבולות הכפר, ואינה מאפשרת לזרים להיכנס.

המתנחלים –לשילה יש 10 מקרים; בעלי מספר לא ידוע. כמו הכפריים, גם הם חוששים מהפצת המחלה, ולכן הם שקטים ושומרים על פרופיל נמוך.

חינוך: מורים עסוקים במתן שיעורים באינטרנט, תכנית מיוחדת לכול כיתה. כמעט לכל משפחה יש מחשב, ולמי שאין, משתמש בטלפון החכם שלו. הורים ואחים מבוגרים עוזרים לבנים ולבנות עם השעורים.

בילוי ושמירה על המורל: תכניות מיוחדות בעמוד הפייסבוק העירוני מציעות חדשות מקומיות, ומאפשרות לאנשים לשמור על קשר כאשר כולם נעולים בבתיהם. חלק מהתכניות קלילות יותר ותורמות למורל הטוב.

ניהול בלימת וירוס קורונה. באמצעות הפייסבוק העירוני, א' מדבר עם חבריו הכפריים פעמיים ביום, כל בוקר וערב. "אני משתמש בלשון תקיפה", הוא אומר, כדי להנחות את חבריו-הכפריים כיצד למנוע את התפשטות הזיהום. "כולם קוראים פייסבוק, ואני גם מתקשר לכולם". (א' הוא אדם נעים ושקט). במקרה הצורך, הוא קורא למשטרת רמאללה שבאה לאכוף את הכללים בזמן מגיפה: עד כה, רק 1% מהתושבים הפרו אותם.  "הכפר הוא כמו משפחה אחת גדולה, כולם אחראים לכל האחרים – כולם נשארים בבית [מלבד לצרכים החיוניים]."      

א' הוא היחיד שנכנס ויוצא מסינג'יל, כדי לקנות מזון, תרופות וחומרי חיטוי ברמאללה. ביקשתי ממנו להתקשר אלי וליידע אותי כיצד אנו יכולים לעזור להם.    

בשלושת השבועות האחרונים, באמצעות ההכשרה והידע הרפואי שלו, הוא עובד 24/7 כדי למנוע מן  את התפשטות המגיפה בכפרו.