בית איבא, יום ג' 12.8.08, בוקר
מחסום בית איבא 8:10-7:00
בדרך למחסום, תור של 30 עובדים בשער אליהו.
בבית איבא -מעט מאוד אנשים בכניסה וביציאה משכם. כשהגענו ניגש אלינו קצין ומברך לשלום, בתשובה לשאלתנו על הכמות הדלילה של עוברים ושבים, הקצין טען שהמצב בשכם לא טוב ובכדי להקל על התושבים פתחו עוד מעבר, לא ברור האם זו הסיבה.
בכל מקרה נכר שחופשת הסמסטר החלה וחסרה התמונה הרגילה של סטודנטים עם מחברות בידם. הסמל טוען שרק זו הסיבה למיעוט העוברים.
מאוחר יותר בסביבות 7:30 מתחילים להגיע יותר פלסטינים, כולם נבדקים כמעט ללא הפרדה בן מבוגרים לצעירים, רק נשים מורשות לעבור ללא בדיקה.
זוג עם אישה מכוסה כולה מנסים להבין כיצד הם עוברים. לבסוף קלטו שנשים עוברות ללא המתנה, אבל הגבר מסרב לעזוב את אשתו ומנסה לעבור יחד אתה. הוא מתבקש לחזור אחורה להיבדק, מה שמלחיץ אותו מאוד, לבסוף נבדק ביסודיות ודולק במהירות אחרי אשתו.
מדגם מייצג של חילופי דברים שנאמרים כולם בטון מאוד אדנותי ולא נעים:
- הטחת דברים כלפי פלסטיני בגיל העמידה שנראה קצת לחוץ : "עצבני??", כשלא מקבל תשובה עובר לאנגלית:
"NERVOUS? CALM DOWN!"- אחורה, מה אתם לא מבינים?
"STAND IN LINE!" - (בעצבים כאשר התור לא מסודר מספיק)
- רופאים מגיעים ומנסים לעבור, הקצין מחזיר אותם לסוף התור- "אל תתווכח", מתרגז הקצין על רופא שמנסה לשכנע אותו לקצר לו את התור.
-"יש קו , מה לא ברור, יש קו נכון!!"
ועוד כהנה וכהנה. לקראת לכתנו תנועת העוברים שוב דלילה מאוד. פלסטיני פונה אלינו בשאלה: "לא טוב לי, אך אני יכול לעזוב את פלסטין" ובאמת איך?? כנראה שגם זה מסובך.
עזבנו בתחושת הייאוש הרגילה .